נערה עובדת
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום שלישי, 12 יולי 2005 בשעה 00:02
ביום שבת, אני
חושבת, פיטרו אותי רשמית. אחרי מסכת של ייסורים ואי ודאות.
בסך הכל
עבדתי שם חודש, מאד נהניתי והכסף היה מעולה.
אבל אחד
הברמנים האחרים פשוט לא אהב אותי וטען שאני נתקלת בו כל הזמן( טוב, הוא גוץ שמן).
והבעלים
כנראה היו באמצע התקף חרדה אז הם החליטו לעמוד מאחורי בזמן שאני עובדת ולנשוף
בעורפי. כמובן שברגע שזה קרה, כל מה שרק יכול להשתבש השתבש.
אז לקחו אותי
לשיחה והסבירו לי כמה הם אוהבים אותי , שהם אוהבים טיפוסים כמוני (מה לעזאזל זה
אמור להביע?!) אבל הם חושבים שזה לא מסתדר כמו שצריך ורוצים לתת לי פחות משמרות.
אני כמובן איימתי שאני לא אשאר אז הם נתנו לי
ולהם כמה ימים לשקול את זה.
כשחזרתי,
כלומר הייתי צריכה להגיע לשם פיזית, במונית, ולשלם 20 שקלים כדי לשמוע "יש לך
אולי בעיה מוטורית?" נורא רציתי לענות, ובכן, כשאדם עומד מאחורי גבי בצורה כל
כך קרובה שאני יכולה להרגיש את הבל הנשימות שלו, ובטוח שאני לא יכולה לתפקד כמו
שצריך…. כן, יכולות להתעורר אצלי בעיות מוטוריות מסוימות. אבל במקום זה צחקתי אמרתי
שאני מציירת ומפסלת ולהגיד עלי דבר כזה זה פשוט מצחיק. היא אמרה שאולי היא תתן לי
משמרות בשבוע שלאחר מכן.
זה היה הקש
ששבר את גב הגמל. במשך כל אותו שבוע היו לי סיוטים שקשורים במקום. טוב, אולי לקחתי
את זה קצת קשה מדי.
את הבשורה
הסופית לא קיבלתי, אבל הטלפון שלא צלצל הבין בעצמו. אנשי לילה, אי אפשר לסמוך על
שום מילה שלהם. אי אפשר לקבוע איתם כלום ומעל הכל אי אפשר בכלל לקוות שהם יתייחסו
בהגינות לכל אדם שהוא. ככה זה כשאתה חי על קוק או על חרדה קיומית, או שילוב של
שניהם.
אך למרות כל
זאת, שלא תהא דאגה בלבכם. אני, המוכשרת, מצאתי עבודה חדשה כאחראית משמרת בבית קפה
להמונים. כן, כזה שמספק לכם את המינונים היומיים של ההפוך חלש בלי קצף וסלט דל
הקלוריות. כמה מענג.
ולחשוב שהייתי
צריכה לעבור שעת ראיון שלמה כדי להיות מגישת קפה, אבל עם סמכות.
אבל זה עוד
כלום, ניסיתי להתקבל לעבודה לפני כחודש כזבנית בבן גוריון.
אלוהים
ישמור. (לא שאני בטוחה בקיומו אבל מילא)
זבנית!
בחנות!
דינמיקה
קבוצתית, ראיון אישי, גרפולוגיה, השלמת משפטים ולבסוף פוליגרף שבו נפלתי בשאלת
הסמים הבלתי נמנעת. "אני נשבעת שרק ניסיתי פעם אחת, אני יכולה לספר על כף יד
שלי (בעצם אולי שתיהן ואיזו רגל) את מספר ההתנסויות שלי בסמים קלים".
"אף פעם לא ניסית קוקאין או אקסטז?י" שאלו אותי ."כמובן שלא, מה
פתאום", אמרתי לחוקר הקשוח שהביט בעיני בעוד האלקטרודות מקפצות בין פרקי
אצבעותי.
עברתי.
אבל לא הלכתי
לקורס (שבוע!) כי היתה לי עבודה כל כך נפלאה בבר.
אני תמיד
יודעת לנקוט בצעדים חכמים.
האמת היא שבי
נשבעתי שלעולם לא אעבוד שוב תמורת שכר מינימום אפילו עם בונוסים. ושלעולם לא אעבוד
במקדולנדס. עד היום עמדתי במשימה.
אני לא יודעת
אם אפשר לאמר שעמדתי בה בכבוד בהתחשב בכל חודשי המובטלות חסרי המעש שלי ובכל זאת.
אז עכשיו אני
שוב נערה עובדת. כמה נפלא.
עכשיו רק
צריך לקנות מכונית חדשה.
0 תגובות
קטגוריות: ראשי
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.