התקרנפות
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום רביעי, 21 פברואר 2007 בשעה 14:51
היה לי ערב הזוי, הייתי הלומת וויסקי ונינוחה ולראשונה, אולי אולי לראשונה מזה זמן רב, נתתי לצעמי לשתוק, לעכל את המילים לתוך תוכי ולא לתת להם להיזרק לאוויר, לחלל השיחה. היום אני מרגישה שהרעיונות התעברו, התעשרו וגדלו ובמקום הסיפוק הרגעי מביטוי מחשבות חולפות, הקשבתי לפרי מוחם הקודח והלום הוויסקי של בני שיחי.
זה היה מקאלן 10 שנים, הוא היה חזק, כל כך כבד וסגור שגם המים המינרלים לא פתחו אותו, אחרי שתי כוסות נשברתי והעריתי לתוכי ויסקי אירי זול, בשלבים האלו זה יכל היה גם להיות שרף ולא הייתי מרגישה.
דיברנו אל תוך הלילה ושקענו אל תוך הבוקר כבשרקע טום וייטס החליד אל החלל בקולו.
בתחילת הערב הקיוסקאי נתן למ' שני כדורים צהובים, הוא הוציא אותם מתוך כיס הג'ינס שלו, הקיוסקאי השני פרס בורקס תורכי לריבועים והציע לי חתיכה, זה היה קר בפנים. קנינו "מעיין" ואמרתי לו שאני כותבת שם, הוא שאל איפה ואמרתי לו בעמד' 63. במחי ניחוש הפכתי ל"מיטל ניסים" ועד עכשיו אין לי מושג אם היה שם שיר טוב. הקיוסקאי אמר שזה נחמד, מעולם לא חשבתי שארכוש בקיוסק שירה וכדורים צהובים.
את זה כתבתי בערך בין הוויסקי השלישי לריבעי:
התקרנפות
בכרטיס קופת חולים חילקנו שורות
של כותנות משוגעים
והם לא אמרו דבר על ההדפסים החדשים
שכיסו את דש חולצתם
הם התקרנפו לתוך עצבותם הבלתי מתורגמת
ונגחו בקרנות החדר,
היכן שנתלו קורי השינה שלא הגיעה אל עצמה.
ולרגע הזמן לא עצר, ולרגע התקליט לא פסק
והרעש הסטטי סטטי סטטי מילא את נפשותינו
האבקה נחה בצלחת קרמית וקצוותיה התקמרו
בהבנה שקטה- שזה מה שצריך להיות
5 תגובות
קטגוריות: אוכל, שתייה,בלילות כאלו,גבר, אשה,ראשי
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת בועז
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 14:51
אהבתי את ההגדרה (התיאור) שלך את עצמך:
"אהבה גדולה לספרות, פילוסופיה, סקס, אוכל ומידע הרבה מידע, יש שיגידו שיותר מדי. .."
חוץ מזה, אם כבר "הלומי וויסקי"…
http://www.notes.co.il/boaz/16383.asp
תגובה מאת צ'יקי
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 14:51
גאוני. שיר סקסי של מיטל ניסים
תגובה מאת יונית
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 14:51
מה, הכותבים של מעיין לא מקבלים עותק חינם?
זה מזכיר לי שהתראיינתי ל"את" או "לאשה", אני כבר לא זוכרת, והתברר לי שעליי לקנות את העיתון. כמובן שעשיתי את הראיון בשביל לקדם אג'נדה חברתית ותרבותית: קבוצת תמיכה והכרה לזונות.
תגובה מאת compulsive
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 14:51
הם לא רק מקבלים עותק חינם, הם מקבלים גם תשלום.
אני פשוט לא כתבתי במעיין, פשוט המצאתי עמוד ואמרתי שהשיר שלי שם, מין רולטת שירה אם תרצי.
ואני אשמח לראות את הראיון, אגב יונית, יצא לי לשחק מונולוג שלך פעם…
תגובה מאת יונית
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 14:51
מה, זאת היית את?
אולי תשלחי לי תמונות?
לא באתי בסוף. עד היום אני מצטערת.
תראי איזו מדינה קטנה…