יום נאחס
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום ראשון, 17 יולי 2005 בשעה 16:56
אני כל כך מטומטמת. אלוהים כמה אני מטומטמת. כל כך הרבה דברים פספסתי בחיי כי אני כזו מעופפת.
יש מצב שאני לא אתחיל ללמוד באוניברסיטה בשנה הבאה כי לא שלחתי טופס שהייתי צריכה.
הפסדתי כבר כמה ראיונות עבודה חשובים והיום..
היום שכחתי שאני צריכה להתחיל ברבע לשבע בבוקר ועם כל האלכוהול והאוכל בשישבת גם לא היה הרבה סיכוי שהייתי קמה. ברבע לשמונה הטלפון צלצל.. בתשע וחצי רק הגעתי.
ברור שנתנו לי על הראש, ואני עוד המנהלת, אני אמורה לשמש דוגמא.
עבדתי כל כך בלי חשק, אני שונאת את העבודה הזו , אני שם רק בשביל הכסף ועד שאמצא משהו אחר.
אני עובדת עם ילדים, ומפני השולחנות הם בקושי בני 18 והם כל כך ילדותיים. אני יכולה להשתגע.
"עוד דקה אחי", אומר הברמן בן ה20 לאדם שיכול להיות סבא שלו. "אחי?" אני שואלת אותו. "את יודעת, אני זורם עם כולם". אני לא זורמת. אני מקסימום מזרימה. שפכים.
כולם אותם טיפוסים כאילו עשו אותם מאותה תבנית, וכל כך משעמם לי. בודד בצנרת. J
ביום ששי גם היה לי ראיון שלא הלכתי אליו ובסוף הכל יתפקשש לי.
לקחתי את האוטובוס הלא נכון הביתה ונאלצתי ללכת ברגל בחום הזה.
הרגשתי רע, ממש נורא כשירדתי המאוטובוס, כאילו ששום דבר לא הולך, שהכל מתקלקל לי בידיים או שהוא מגיע אלי שלם ואני הורסת אותו.
חיפשתי בטלפון למי להתקשר. החבר היה בישיבה והוא עצבן אותי כי אמרתי לו שאני הולכת בערב לבירה עם אחי והוא רמז לי לא להגזים, כדי לא להשמין.
עם אמא שלי כבר דיברתי והיא קצת פולניה, היתה נותנת לי על הראש על כל הפאשלות.
חברה אחת לא ענתה, חברה שניה ענתה אבל ממש לא עשתה לי חשק לדבר איתה, חיפשתי בספר טלפונים מישהו שיוכל לגרום לי להרגיש יותר טוב ולא מצאתי.
הגעתי הביתה, הרמתי את הכלבה והצמדתי אותה אלי חזק חזק וה ליקקה לי את פני בלשון הגדולה שלה, באותו רגע הרגשתי הקלה.
יש מישהו אחד בעולם שיכול לגרום לי להרגיש יותר טוב.
0 תגובות
קטגוריות: ראשי
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.