הרהורים של חוסר מעש
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום שני, 25 יולי 2005 בשעה 20:07
אני נורא
נורא נורא מתוסכלת. מכל כל כך הרבה דברים. אני מתוסכלת מכך שאני לא יכולה לשים
בדיוק את האצבע על הסיבה בגללה אני מתוסכלת.
לא שרע לי.
בכלל לא, הקיץ סופסוף הוכיח את עצמו כתקופה פעילה והימים שלי לאחרונה הם די טובים
אבל.
אני מתוסכלת
מזה שכל ההרשמה שלי לאוניברסיטה היא בסימן שאלה כי התמהמהתי עם טופס מסוים.
אני מתוסכלת
מזה שאני לא אוהבת את העבודה שלי.
אני מתוסכלת
מחשבון הבנק שלי.
אני מתוסכלת
מזה שחבר שלי קמצן.
במובן הרחב
של המילה, הוא לא רחב לב. כשאני לא עובדת ויש עליו יותר נטל כספי הוא טורח לגרום
יל להרגיש את זה. למרות שהוא מרוויח משמעותית יותר ממני.
יש לו סוג של
פרנויה עם כסף, שייגמר לו הכל והוא ייזרק לרחוב.
וזה לא שזו
בעיה קיומית אבל עכשיו, כשאני לא מרוויחה כמו שהייתי ואחרי שלא עבדתי תקופה, זה
משפיע על החיים המשותפים שלנו.
כשאני מפספסת
ראיון עבודה הוא ממש נוזף בי. כאילו שאני לא מרגישה מספיק רע בעצמי. וזה לא שהוא
כל כך דואג לי ולרווחתי, הוא דואג בעיקר לרווחה שלו.
מתסכל אותי
שהוא לא חברותי ואפילו סנוב ואני לא מתראה עם חברים כמו פעם ואולי זו מן תופעה כזו
שמתרחשת כשגרים עם בן זוג תקופה ממושכת.
לפעמים, אני
מרגישה כאילו אנחנו לא מתאימים ולפעמים אני מרגישה שהאהבה שלי אליו כל כך גדולה
שאני מוכנה לסבול כמעט כל דבר, רק שנהיה יחד.
היום הייתי
בבר חדש שנפתח עוד כמה ימים, הבעלים אהב אותי וקיבל אותי לעבודה. נראה מה יהיה עם
זה.
ביליתי את רב
היום עם חברה טובה, בערב הגיעו אליה אנשים והיה ממש כיף הרגשתי שוב כמו פעם,
כשגרתי לבד וכמעט תמיד ביקרו אותי, או את שותף שלי חברים.
הוא אסף אותי
משם ולא רצה להיכנס, ולמען האמת הייתי מעדיפה להישאר שם.
אני מרגישה
קצת שהקשר הזה או החיים כאן מורידים לי את האנרגיות, זה כל כך רחוק ממרכז ת"א.
ברגע שאני
קמה בבוקר ויוצאת מהבית אני ממלאה באנרגיות ואפילו קופצנית. אני גם כותבת הרבה
יותר.
כשאני נשארת
להתבטל בבית במזגן אני הופכת לסוג של זומבי שכל מה שהוא רוצה זה סקס ואוכל. והרבה.
אני כל הזמן
חושבת שברגע שיהיה לי אוטו הבעיה תיפתר ואני אהיה ניידת. לצאת מהבית, בעיקר בחום
הזה, יהיה יותר קל. ואם זה לא זה, אם שורש הבעיה נמצא עמוק יותר?
מצב הרוח שלי
מושפע כל כך בקלות. מספיקה לי חברה נעימה כדי שארגיש מעולה ואז משפט אחד מבן זוגי
כדי שאתעצב ואכנס לדיכאון.
אולי יום אחד
אמצא את קו האמצע, והאיזון והשלווה תבוא איתו.
0 תגובות
קטגוריות: ראשי
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.