Race With Devil on Spanish Highway
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום שלישי, 26 יולי 2005 בשעה 12:14
בוא אני אגיד
לך בכנות. ככה בדוגרי.
הכל עלוב.
הכל. כמעט הכל עלוב.
והעליבות
הזו, גדולה ממה שאתה חושב.
קח את משה
משדרות, מובטל עשר שנים, לא טורח לחפש עבודה ואוכל צעקות מאשתו על בסיס יומי על זה
שהוא לא מוריד את הזבל. הוא לא שותה. הוא גם לא משחק שש בש כל היום.(זה היה נותן
לו סוג של סיבה לחיות)
קח את
סווטלנה שעומדת בצומת, בגיל העמידה עם בגדים שאולי אמורים היו להיות סקסיים אבל זה
באמת רק טייץ קצרצר וגופיית לייקרה שמגלה חזה נפול.(אחרי שלוש הנקות לזאטוטים
שאבדו בחושך)
קח את יהודה,
בן ,30 עובד בהייטק, נשוי טרי ואב לתינוק, שונא את העבודה שלו, עייף מהתינוק ולא
נמשך לאשתו. לוקח את הרכב של החברה כל בוקר לקוביה, חוזר וצופה בערוץ הספורט.
(מחכה שאשתו תקרוס מעייפות ומעביר לפורנו)
קח את נמרוד,
בן 25, אומן קונספטואלי. יושב כל לילה בפיק אפ בר אחר, סוקר את הבחורות ומספר
לעצמו שזה למטרות מחקר, בממוצע תופס זיון אחת לשלושה שבועות. (עשה מיצג אחד שזכה
לביקורות טובות לפני תשע שנים ן)
קח את כל
אלה, ותכפיל אותם פי מיליון ועוד לא תגיע לרמת העליבות הכללית שנושבת בעולם הזה
ואפילו לא
דיברנו על פוליטיקה.
יש כמה דברים
שהם לא עלובים. העץ הגבוה גבוה הניצב בשדרה שקטנה על מדותיו, צילו מושלם ומתחתו
ספסל שלא משנה באיזו שעה, תמיד חוסה תחתיו.
קח את השקיעה
בים של תל אביב, תוריד את המלונות המכוערים, את יפו, שהמראה שלה עכשיו למעומת ימים
עברו מתקרב מעט לעליבות הכללית, את התיל ואת המזחים שרק מפריעים לגלים לצנן אותנו.
תדמיין שאין זיהום, שפכים וביוב ושלא טבעו כאן 7 אנשים בקיץ האחרון.
במחשבה שניה,
עזוב את הים של תל אביב.
דמיין את
הרגעים האחרונים לפני המוות, כשאתה יודע שזה בא, שעוד רגע תשתחרר מעליבות העולם
הזה. גם אם החיים שחולפים על פנייך נראים עלובים ומפוספסים אין כאן שמץ של עליבות.
כבודו של המוות מכסה את כולה.
|
|
0 תגובות
קטגוריות: ראשי
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.