צמחו לי שלושה פצעונים על הסנטר
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום שישי, 5 אוגוסט 2005 בשעה 21:05
זה לא משנה, מדוע רבנו אתמול, הרי הסיבות הרשמיות הן אף פעם לא הסיבות האמיתיות, אלא עמוקות הרבה יותר.
מה שחשוב זה המשפט שאמרתי לו היום, שלו יש מזל שלא עזבתי ולא להיפך בגלל הסיבה הפשוטה שהוא רוצה לגור יחד הרבה יותר ממה שאני רוצה.
חלל משל עצמי נראה בעיניי כדבר נחשק ביותר. להיות שוב אדם לעצמי, עם חדר, אולי חדר צנוע משיש לי כרגע אבל חדר אותו אני עיצבתי, עם קירות שאני צבעתי ווילונות שתפרתי ותליתי במאמץ של זיעת עצמאות.
הפוזיציה הזו במערכת יחסים כשאתה יודע שאתה יודע שבן הזוג, רוצה אותך או אולי אפילו אוהב אותך באופן לא הדדי, היא מסוכנת.
כבר כמה ימים שאני משתעשעת במחשבה לעזוב ומשתדלת לא לעשות דבר לא הגיוני.
אומרים לי שהשתניתי שאיבדתי חלק מעצמי במהלך הזוגיות הזו ואתי זה לא מעניין, כל מי שאמר את זה כבר לא חבר קרוב שלי יותר. ובכל זאת אני מזכירה את זה.
לא נותרו אנשים קרובים בחיי ואלה שעומדים שם מזומנים ומוכנים, נאלצים לעמוד ולחכות, שאני אתפנה מחובותי הזוגיים.
זה לא מתאים לי, אני צעירה מדי, אולי אפילו זקנה מדי. אחי הגדול שכר עכשיו דירה בניו יורק. ואני נורא רוצה לטוס, כשאני הייתי שם הרגשתי שזה לא הזמן שלי להשתקע שם וידעתי שעוד אחזור, יש מין הרגשה כזו מוזרה, כשאתה נכנס למקום שבשבילך הוא כמו בית למרות שמעולם לא היית שם. ככה ניו יורק היתה בשבילי. במהלך חודשים ספורים הכרתי שם יותר אנשים משהכרתי בתל אביב בשלוש שנים. אבל ככה זה הכל הרבה יותר אינטנסיבי ומגוון, בערך האנטיתזה לחיי עכשיו, עבודה ומדי פעם בילוי עם הבן זוג. אומנם זה בילוי ארוך ופרוע שכולל הרבה אלכוהול והתהוללות אבל זה לא משנה איך אתה מצייר את זה לבורגנות יש הרבה פנים.
בעקבות עצה של נהג מונית נחמד, החלטתי לנסות להגיע יותר לים השבוע. הים תמיד עשה לי טוב ולמרות שאני קצת רחוקה ולמרות שזה כרוך באוטובוס וויתור על חברתה של הכלבה, אני אעשה את זה. אני משוכנעת שזה יעשה לי טוב.
עשיתי היום מניקור ופדיקור עם אמא שלי דבר שלא עשיתי אולי שנה, היה קצת מצחיק כי אין לי ציפורניים. אבל צבעתי אותם באדום בוהק עם פרחים כחולים. אם זה כבר מתקלף ממני מחר, לפחות שיהיה מורגש.
אני כל כך עייפה ובכל זאת יוצאת, כדי להרגיש שאני עושה קצת כיף בתקופה הזו. אני עובדת כל כך קשה ואז לא עובדת חודש חודשיים ומוציאה את כל החסכונות וזה נורא מתסכל לדעת שלמרות קריעת התחת אני עדיין חיה מהיד לפה.
טוב, בסך הכל מדובר בשנה וחצי, אולי בכל זאת יש לי עוד תקווה.
אני מסיימת בברכת שבוע יותר טוב וימים פחות חמים לכל מי שטרח להגיע עד כאן..
0 תגובות
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.