משהו יותר טוב.
נכתב על-ידי Compulsive ביום יום רביעי, 31 מאי 2006 בשעה 23:21
הדביקות של
הקיץ מלווה אותי גם אחרי שאני שוטפת עצמי
העייפות עוקבת
אחרי ממרחק של ימים אחר לילות בהם נשארתי
כשהייתי צריכה
ללכת.
עוד ערב עובר
והשהייה לפני השינה אוחזת יותר מדי בדידות ופיתויים מכדי שאוכל להתעלם ממנה
אני מדמיינת
ידיים אוחזות בי. אני מדמיינת תשוקה שלא חשתי מזה זמן רב ומשום מה לא צמאתי אליה
עד עכשיו.
אני מפסיקה
לאכול ומתחילה לשתות ולעשן ולהמריץ, להכניס לגוף רעלים שיוציאו את כל הסביאה ממעגל
יומי.
מחזרים עיקשים
לא פוסקים בהצעות. בהודעות טקסט, במחשב,בטלפון. דווקא זה שרציתי שיתקשר נעלם. רק בזכות
זה, אני רוצה אותו יותר. בסתר לבי, אני
יודעת שברגע שהוא ירצה אותי, זה כבר לא יהיה כל כך מעניין.
ככה באוויר,
במחשבה, זה עוד מותר, עדיין מוסרי, לפי כללי האתיקה המשתנה שהנהגתי לי..
בית גדול,
חלונות גדולים, מיטה ריקה ועפעפיים שמסרבים להיסגר לפני שמצצו מהיום את לשדו.
השגרה היא
הכרחית אך היא מתחמקת מידיד שוב ושוב, כמו הרגשת הנקיון והרעננות שאיני מצליחה
למצוא מסוף חודש מאי.
האם זה מה שמחכה
לי לקיץ הקרוב?
0 תגובות
קטגוריות: בלילות כאלו
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.