שם שנון לבלוג

Too Much Information

אני והמפלצת (שלו)

נכתב על-ידי Compulsive ביום יום שלישי, 12 יולי 2005 בשעה 20:36

יצא לכם פעם לחיות או להיות מאד קרובים לאדם מתוסבך?

ולא, לא בן נוער שחושב על התאבדות, לא מישהי עם בעיית הערכה עצמית ולא בעיות אכילה, לא שום מתוסבך מהזן ה"נורמלי" אם יש כזה בכלל.

מתוסבך במובן של שבור בפנים, למאות פיסות פורצלן עדין, שקשה עד בלתי אפשרי לחבר, לא במוסן של אי שפיות, אלא בצורה הכי שפויה, חדה, צלולה וכואבת שיכולה להיות.

אדם שעבר טרגדיה שקשה מאד מאד לעכל אותה. אובדן שרובנו לא נחווה, אם יתמזל מזלנו.

אדם כזה, שמתפקד במציאות היומיומית ואפילו בחור כזה שאפשר לקרוא לו "מוצלח". כלפי חוץ.

כשחיים עם אדם כזה, לומדים לדעת שהכאב הזה מתבטא בהמון אופנים קטנים בחיי היומיום. זה לא כאב כזה שאפשר לבכות בלילה לתוך הכרית ולהשתחרר. זה לא כאב שאפשר לדבר עליו ולהוריד עול. זה כאב יומיומי שנוסח בך תחושת חוסר ביטחון, אובדן ואין אונים בכל צעד שתפנה.

לחיות עם אדם כזה, זה קשה מאד, קשה לדעת מתי המעשים נובעים מהיגיון ומתי מתוך הפקעת הרגשית הבלתי נדלית הזאת.

קשה להבין מתי לנסות לדבר על זה ומתי לשתוק.

קשה להחליט אם לוותר על משהו מסויים מתוך התחשבות, או להחליט שאתה לא אמור לסבול מהקשיים שלו.

כן גבירותיי ורבותיי, לאהוב אדם כזה, זה קשה ושוחק עד מאד.

לא שאני מתלוננת, החבילה היא מגוונת ומגיעה עם הרבה תכונות נהדרות אך הלבה שלה השבורה כל כך לעולם לא נבלעת ולעולם לא מטשטשת.

עברו שלוש שנים מאז המקרה. ויום אחד, מתוך סקרנות שאלתי אותו אם הוא חושב על זה כל יום. הוא הביו בי בפליאה ואמר "ודאי". אז שאלתי כמה פעמים ביום הזכרון עולה במחשבותיו. הוא ענה שעשרות פעמים ביום לפחות.

אני חושבת שאז הבנתי. עד כמה המפלצת חיה שם ובועטת כאילו אין מחר.

ועכשיו הבנתי שהמפלצת הזו שחיה אצלו היא כמו רוח הרפאים שלי.

היא לעיתים מציצה, לעיתים אני מרגישה שיש שם משהו, ואני מסתובבת ורואה רק אוויר.

לעיתים אני מרגישה פחד מצמרר ללא שום סיבה הגיונית.

לעיתים הכלבה שלי בוהה דקות ארוכות בנקודה בקיר ואני תוהה אם היא רואה עכשיו את המפלצת..

כשאני מנסה לאמר לו שילך ויטפל בזה, פסיכולוג או כל תרפיה אחרת, אנחנו רבים.

הוא רב איתי כי קשה לו עם זה שאני דוחקת בו לעשות משהו שהוא יודע שצריך לעשות, אך דוחה את זה.

הוא מפחד להתקרב לתיבת הפנדורה, ואני מפחדת שיום אחד הסדק בפתח ילך ויתרווח ואז כל השדים יצאו החוצה. במקום הלא נכון. בזמן הלא נכון. ועל האדם הלא נכון.

      0 תגובות

      קטגוריות: ראשי

אין תגובות

אין תגובות.‏

כתיבת תגובה

XHTML: באפשרותך להשתמש בתגים אלה ‏:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

This is a blog At.CorKy.Net

אודות

קוראים לי א.א ואני לומדת פילוסופיה וב"א כללי על הדשא של גילמן. מנסה להתכחש לשורשי הבורגנים ולהתנער מהמטענים

הפסיכוטיים-אומנותיים שלי.
בעצם מנסה לחיות בלי לסבול תוך אהבה גדולה לספרות, פילוסופיה, סקס, אוכל ומידע הרבה מידע, יש שיגידו שיותר מדי.

תגובות אחרונות