שם שנון לבלוג

נפרדנו
אתמול.

בצהריים
נפגשתי עם הבחור, היה נחמד וזה לא היה זה אבל זה הביא אותי למסקנה שזהו, אם אני
נפגשת עם בחורים זרים צריך לסיים את זה.

התחמקתי ממנו
כל היום ואחרי שקיבלתי ממנו שטף צעקות, סגרתי את הפלאפון והלכתי למנזר, שתיתי רק
שלוש בירות אבל אחרי שלא אכלתי כלום כל היום הם די השפיעו עלי. לאחר אכילת לחמניה
מעולה עם בקר לא מטוגן במקום שנקרא משהו של קלרה, אולי הלמניה של קלרה. זה בטשרניחוסקי
6 בערך, לא יקר ומומלץ בחום אחרי הבירה.

אחרי זה הגעתי הביתה ונפרדתי ממנו. הוא יצא
מהבית.

חזר אחרי
שעה, נשארתי לישון בדירה כי לא ממש היה לי לאן ללכת באחת בלילה. הוא לא נתן לי
לישון ובכה כל הלילה. בסוף לקראת הבוקר כשהבנתי שהזוגיות הזו תחסר לי הרבה יותר
ממה שחשבתי ואחרי שסיפרתי לו על מה מפריע לי בעיקר בקשר, שזו הקמצנות והפדנטיות.
הוא הסכים איתי, אמר שהוא יודע שהוא יכול להיות כזה לפעמים ושהוא ישתדל יותר. חוץ מזה
הוא אמר יש הרבה דברים שלא חווינו עוד כזוג, כמו לטוס לברלין, למשל. אז סיכמנו, יש
לנו כמה אירועים, יומולדת שלו, יומולדת שלי, טיסה לברלין. ואולי אחרי זה נסגור את
הבסטה.

הלכתנו לחתונה וזה לא היה מה שציפיתי. כלומר בעקבות האנרגיות של החינה שבוע שעבר, חשבתי שיהיה מדהים ומרגש כמו האירוע הקודם. לצערי, למרות גן הארועים המדהים האירוע לא היה מה שצפיתי בלשון המעטה. האוכל היה גרוע, בתחום האלכוהול היו בקושי שני בקבוקים והיינו לפחות חמישה אנשים שיכולים לחסל בקבוק בפחות משעה. התאכזבנו. אני נורא רציתי לרקוד לעשות לכלה שמח, אומרים שזו מצווה. אבל למרות שהייתי בראש טוב וכוונותיי היו טובות, הוא התעקש לשתות עוד ועוד כאילו שהוא לא יכול לרקוד כשהוא לא שיכור. התבאסתי נורא. אבל נתתי לזה לחלוף מעל ראשי ואחרי חצי שעה שנעלמתי בשולחן שלנו , הלכנו לרקוד, הוא אומנם ניסה כמה תנועות שנראו כמו ריקוד והיה נורא משעשע. רקדתי עם הכלה בשיר מזרחי וכל הגברים הזקנים ירדו לרצפה ומחאו כפיים. תהיתי אם הם הולכים לשלוף גם כמה שטרות, אבל החצי הפולני עשה את שלו והם היו רגועים משהו. אחר כך הלכנו, למרות שריקודי בטן זו מומחיות שלי מאז השיעורים במכון כושר אין דבר בעולם שאני שונאת יותר מאשר להידחף ובמיוחד לבלוט מעל כוכבי האירוע, כלומר הכלה. רקדתי לצדה כליווי ואז הלכנו. נסענו לברקפסט קלאב והגענו בשתיים עשרה וחצי, היה סגור הלכנו לאברקסס והיתה שם הופעה לא רעה בכלל. כשהיא נגמרה הלכנו לננוצ'קה היה שם כל כך משעשע על הבר היתה רקדנית בטן ולצדה עלה בחור מגודל ושיכור שעלה על הבר שנראה לי כמו בחור יוגסלבי גדול סטייל קוסטוריצה, הוא זרק קרח על האנשים בחינניות משהו. החלטתי להישאר קצת. אפילו שיכנעתי את בן זוגי שיקנה לי משקה כי לא היה לי ארנק,למרות אי שביעות רצונו.

משם הלכתי יחפה, פשוט קניתי נעליים ביום האירוע ובגלל שלבשתי אותן בפעם הראשונה הן כאבו לי כמו מדור גיהינום אחד לפחות, לאחר שהגענו חצי יחפים ומרוצים לברקפסט התחיל הכיף הגדול. כבר שכחתי, כלומר היות ואני חיה עם בן זוג, שבקרב חלק מאוכלוסית הגברים אני סוג של פצצת מין והיה כל כך נעים להרגיש את זה. לפלרטט ולרקוד. לרקוד., עכשיו לרקוד זה משהו שאני יודעת ואם אני מבושמת קלות ואין לי מחסומי בושה אני רוקדת מינימום כמו חשפנית שחזרה למוטב או שעלי לאמר חשפנית שמועדת לפורענות. התחלתי לרקוד ולהרגיש את מבטיהם של הגברים ננעצים בי, זו היתה הרגשה טובה, להרגיש נחשקת. איזה בחור כזה עם בריף קייס שנראה כמו דיסקים התחיל לדבר איתי, או שהוא די ג'יי או שהוא משהו אחר בכל מקרה טיפוס מיוחד. החבר הלך להביא בירה אז דיברנו קצת כשהתברר שהוא משורר ואני משוררת התחלנו להחליף שורות חרוזים, יותר נכון לאמר אני חרזתי והא נתן משהו מופשט שדומה להייקו שהלך משהו כמו. את נכנסת לשירותים ואני נשאר בחוץ. הוא אמר את זה איך שהחבר חזר עם הבירה ואז נעלם בדלת היציאה. כמה פואטי.

. הצטופפנו בדרך לשירותים וזוג אחד דחף עד כדי מעידה. הסתכלתי עליה והיא התנצלה ואמרה שהם הולכים יחד לשירותים וזה דחוף אמרתי לה שגם אנחנו הולכים לשירותים למטרות שלא קשורות בהשתנה. היא נתנה לי אז זכות קדימה וזרקתי לה "אם את רוצה אפשר פשוט להיכנס יחד". "רק איתך אני מוכנה", היא אמרה ואני חשבתי שאני זקוקה למכשיר שמיעה. שפשפתי את אוזני ומיד שאלתי את החבר אם אכפת לו אם אני והיא נכנס לבד הוא אמר לי שלא נכנסו שתינו לבד. היה לה עור לבן חלק ושיער שחור משחור, היא היתה מדהימה היא השתינה ממש מולי אחרי שחירמנתי אותה, מתתי לעשות בה המון מעשים מגונים שלא התאפשרו שם ואמרתי לה את זה. יצאנו מהשירותים והיא נתנה לי את המספר שלה. סיפרתי לחבר והוא שאל מתי היא באה לאורגיה מה שהוא לא יודע זה שאני מתכננת עליה זמן איכותי לבד. הבעיה היא שהמספר אצלו.

אחרי זה החבר הציע שנעשה את זה בשירותים, אומנם זה די אידיוטי להזדיין עם החבר בשירותים אבל היינו באמת שיכורים וחרמנים. כדי לקצר את זמן ההמתנה בתור הצעתי לאחד שיתן לנו להיכנס לפניו ובתמורה אני אתן לו לשמוע את האורגזמות שלי מבעד לדלת.אני כזו שערורייתית כשאני שיכורה. הוא לא הסכים אבל השתין במהירות ואנחנו נכנסנו, רק שלא היה כל כך נוח שסיכמנו להמשיך בבית .

כשיצאנו המשיכו לפלרטוט איתי ולספק לי סיגריות ומשקאות מכל מקום. לפעמים זה כל כך כיף להיות אשה..

אולי לא כזה טוב כי כשרציתי ללכת הביתה, החבר, שכבר היה שיכור בשלב הזה רב איתי.

הוא קינא שלא צירפתי אותו לשירותים עם הבחורה. הוא סירב ללכת כשביקשתי למרות שאמרתי לו שאני רוצה ללכת הביתה ולסיים מה שהתחלנו בשירותים. משו כנראה לא בסדר אם כל כך הרבה גברים מתים להיכנס לי למכנסיים ואני מציעה לו להזדיין והוא לא רוצה.

את לא זו שהוציאה כאן 150 ₪ על שתייה, ואני לא מיציתי.

בסוף, כתנאי לעזיבה הוא הכריח אותי לגנוב כוס בירה. וגם ניסה להכריח אותי לסחוב אותה עד הבית למרות רגליי הכואבות וסחרחרותי הנוראית.

מה שהתחלנו בישורתים כמובן שלא סיימנו בבית כי הוא היה שיכור מדי .

אני שונאת ללכת לישון שיכורה אז הכנתי לי משהו לאכול והתיישבתי מול המחשב.

דיברתי עם מכר שלי בmsn ואני לא יודעת, אולי זה השיכרון או חוסר הסיפוק שלי, ניהלנו שיחה די לוהטת כל הלילה שהסתיימה בשיחת טלפון בבוקר.

אין לי מושג לאן זה הולך, אנ

אני חושבת שאני מאוהבת.
במישהו שהוא לא החבר שלי .

כואבת לי הבטן. הוא הציע לי שנלך למסיבת חילופי זוגות. רק כדי לבדוק כמובן. אני מאוהבת במישהו וירטואלי. כל החברים הטובים שלי לא דוברים עברית. נראה לי שהשמנתי. חבר שלי אומר לי שהשמנתי. אני מבטיחה לעצמי הבטחות ולא מקיימת. מה עוד חדש. אחי גר בניו יורק ואני כל כך מתגעגעת אליו. הכלבה של חברה שלי אכלה לי את משקפי השמש ששילמתי עבורם בעשרה תשלומים של מאה ש"ח. אני חרמנית. חזרתי לעשן. אני חייבת להפחית את כמויות הבירה. ובאופן כללי המצב רוח די טוב.

משום מה לא הצלחתי להעלות פוסט במשך הרבה זמן, לכן הפוסט של בוע שעבר הועלה רק היום.

הרבה קרה בשבוע הזה. יש לי עבודה חדשה, התקבלתי לאוניברסיטה ו.. זהו בעצם . אבל זה חדשות די גדולות.

ואני חוזרת לנגן בסקסופון. החלטתי . כבר מספיק זמן לא ניגנתי וזה מאד מאד חסר לי.

זו הוצאה די גדולה יחד עם הלפ טופ, שכר הלימוד והאוטו החדש. אבל אני אנסה לדחוס את זה..

ההורים שלי רוצים לקנות לי אוטו אבל אני עדיין מתלבטת אם לא לקנות קטנוע במקום. למי יש כח לחפש חניה ועוד באוניברסיטה?

הם לא מוכנים וגם החבר חושב שאני מעופפת מדי בשביל אופנוע אבל בסופו של דבר זה תלוי בי ויש לי כמה לבטים בנושא.

אתמול בערב היינו בהופעה של ערן צור בבארבי ממתי בכלל יש תפריט אוכל בבארבי?

היתה הופעה נחמדה אבל אני יותר אוהבת את ההופעות האינטימיות שלו בתאטרון תמונע. בצעד גאוני, ולאור המחירים המופקעים דאגנו להביא בוטנים מהפיצוציה הסמוכה, ויחד עם הגולדסטאר מהחבית זה יצא אחלה.

אחר כך הלכנו למסיבה אבל פשוט היינו הרוגים, אכלנו בביג מאמא פיצה והלכנו לישון.

הבר החדש שאני עובדת בו הוא ממש מגניב. קטן ושכונתי כמו שאני אוהבת, הקהל יחסית מבוגר אבל זה אומר שהוא שותה הרבה ומשאיר טיפ נכבד. יש לקוח קבוע שאני נורא אוהבת. הוא מבוגר, בן שבעים פלוס, מגיע תמיד עם בוקסר וגופיית סבא. שעליו היא פשוט גופיה לבנה, גורמט זהוב על צווארו. הוא תמיד בא שותה שתי בירות והולך. וכמעט תמיד יש לו סבר פנים כעוס. טיפוס כזה. בכלל זה מקום כזה נטול פוזה שאין בו קוקטיילים, לדעתי צריך רק להריץ שם טורנירי שחמט ויהיה מגניב.

מחר יש את החתונה של הזוג מהחינה בשבוע שעבר. הולך להיות מגניב. הרבה אלכוהול יזרום, זה בטוח.

יש לי שמלה של יוסף ועכשיו רק נשאר לעשות מחר סיבוב ולקנות נעליים. הרבה זמן לא הייתי בחתונה של חברים. אני אפילו קצת מתרגשת.

ביום חמישי בערב, אני וחבר שלי הלכנו לחינה של הבוסית שלו שהיא גם חברה מאד קרובה. לפני החינה קפצנו לקנות מתנה בקניון גבעתיים, זה היה הביקור הראשון שלי בקניון והתרשמתי לטובה. אחלה חנויות, לא לארנק שלי כמובן. אני אצטרך להביא לשם את אמא שלי.

יש שם חנות של בית היין עם חדר סיגרים אז נכנסנו וקנינו כמה. אצלו זה תחביב חדש, אני גדלתי ליד סיגרים, לאבא שלי יש אוסף די מכובד. אז כשהוא מעשן אני גונבת לו קצת והוא מתבאס ומספר לי כמה זה לא מחזה יפה לראות אשה מעשנת סיגר. ואני מלוננת שיפסיק להרטיב את הסיגרים שלו ושזה לא מוצץ.

בכל מקרה משם הגענו לחינה, זו היתה החינה השניה שלי בחיי. הראשונה היתה כשאחי התחתן עם בחורה מרוקאית. הפעם הכלה פולניה והבעל מרוקאי. החינה נערכה בבית של הורי הכלה בהרצליה פיתוח והם אפילו הזמינו חברת אירועי חינה שהביאה אוהלים אותנטיים ומחסן תלבושות. מה שנקרא "חינה צפונית".

האמא של הכלה היתה נורא מצחיקה, היא סיפרה בנאום שאם מישהו היה אומר לה לפני שנה שהיא תערוך טקס חינה בביתה היא היתה אומרת שהוא נפל על הראש. אחר כך היא סיפרה לצד הלא מבין, את משמעות החינה שהיא כמובן חקרה בספרי אנתרופולוגיה.

האמת היא שהיה נורא מרגש. הזוג ממש זרח ואפילו אני, עם כל הציניות שלי, עם כל זה שאני נגד מוסד הנישואים ומתעבת את מוסד הרבנות. יחד עם העובדה שאני חושבת שטקסי הנישואים הישראליים הבומבסטיים הם וולגרים וטיפשיים. . אני התרגשתי עד דמעות. לראות את הזוג הזה ולהבין כמה זה נדיר למצוא חיבור כזה קירב מאד אותי ואת בן זוגי והעלה בנו עוצמות רגשות שלא חווינו כבר זמן מה.

גם היתה שם איזו סבתא בימים רגילים בקושי הולכת אבל בחינה היא ממש רקדה דיסקו.

אבל לא כל הטקס סבב סביב ההתרגשות שלי. היה שם גם איזה בקבוק ג'וני ווקר- וויסקי שאנחנו לא ממש אוהבים. אבל בכל זאת, הבקבוק היחיד שהיה. אני והוא דאגנו לחסל אותו ביחד פחות שתי כוסות לחתן ולכלה, להם דאגנו לאספקה בלתי פוסקת של משקאות, כמו שנאמר "מוכרחים להיות שמייח".

בטקס החינה עצמו, האמא שאלה, "מה אני עושה עם זה, מורחת? אויש אני לא רגילה ללכלך". יש יותר פולני מזה?

אחרי כמה ריקודי בטן סוערים (לקחתי כמה שיעורים במכון כושר) עזבנו, היינו במצב רוח כזה טוב, (על מי אני עובדת היינו אחרי בקבוק וויסקי וכמה כוסיות וודקה סטנדרט ובמצב רוח טוב) למרות שהיתה לי עבודה בבוקר, החלטנו לעבור בבית ולנסוע לאומן 17, היתה איזה מסיבה עם די ג'י מחו"ל. אין לי ממש מושג.. בבית הורדנו שוט בחרובקה ושוט סמירנוף וניל, החלפנו בגדים ונסענו למסיבה. את הכניסה אני זוכרת אבל אחר כך הטיפש הזה קיבל וודקה רד בול חינם ונתן לי, מה שהוא לא טרח לאמר לי זו שזו היתה וודקה מאד זולה. עכשיו לי, אין לי בעיות שתיה ועירבוב, אנחנו שנינו שתיינים ושותים וודקה בירה ווויסקי כמעט בכל יציאה אבל רק ממשקאות משובחים, אף פעם לא זולים.

משם והלאה שנינו בבלק אאוט, הדבר הבא שאני זוכרת זה אותי מתעוררת בשמונה, מתלבשת לעבודה, רואה את הבגדים שלנו מפוזרים בבית, קיא על המיטה ותחזיקו חזק. חרא בכיור. לא סתם בכיור, בכיור של המקלחת של חדר השינה.

אני המשכתי לעבודה שם המנהלת סירבה להאמין יל שאני לא מרגישה טוב, היות שזה יומי האחרון לעבודה. כשאמרתי ללקוח לחכות רגע ורצתי החוצה להקיא, היא הבינה שאני באמת לא מרגישה טוב אבל עדיין לא שחררה אותי. אחרי שעת סבל נוספת פשוט שחררתי את עצמי, הלכתי לשירותים והקאתי את תכולתה המלאה של קיבתי.

לא היה לי בלק אאוט מגיל 15 ובחיים לא הקאתי יום אחרי שתיה.

הגעתי הביתה מבולבלת לגמרי כדי לשמוע שהאידיוט נתן לנו וודקה זולה, האידיוט הוא גם זה שניקה את כל הבלגן אז בסך הכל אני מצאתי את כל הסיפור נורא משעשע. כלומר שמישהו יהיה כל כך שיכור שהוא יחרבן בכיור, זה די מצחיק.

אז אתמול אחרי הערב המטורף החלטנו להיות רגועים והלכנו לאכול בטפאו. התחלנו עם ספר ריבס ומנת חצילים ביוגורט ומנת זיתים שהיו מצוינים. הברמנית נתנה לנו לטעום מרגריטה פסיפלורה. אני בדרך כלל לא שותה קוקטיילים אבל בגלל שלא רציתי אלכוהול והקוקטייל היה עם פרי טרי הזמנתי. המשכנו עם טונה צרובה מעולה וסלט שרימפס עם אבוקדו שהיה לא רע למרות שחתיכות השרימפס היו מעטות מדי לטעמי. לקחנו גם פטריות ממולאות שהיא טעימות. הזמנו טאטפאס דיונונים שהיה מלוח עד בלתי אכיל והדיונונים היו קשים נורא, צמיגיים ובכלל לא הרגישו טריים, החזרנו את המנה. הזמנתי מרגריטה ליצי'י שהיתה לא טעימה והחזרתי גם אותה וביקשתי את אותו קוקטייל מרגריטה פספלורה שהכינו לי קודם רק שהפעם היה ממש ממש לא טעים. החזרתי גם אותו. בן זוגי החליט להזמין קלמרי עם שעועית שחורה, מנה שהוא בדרך כלל מאד אוהב ושוב היא היתה מלוחה עד בחילה. כשביקשנו להחזיר אותה הברמן האדיב בעל המבטא הספרדי משהו נכנס לאמוק התנפל עלינו ואמר לנו שאי אפשר להחזיר כל כך הרבה שזה בחיים לא קרה ושהוא יקרא למנהל ונדבר איתו. אמרנו לא צריך, תודה. וחשבון. המנהל הגיע עם החשבון, אמר שהוא ביטל את המנה, הוא טעם אותה ושהוא מתנצל. כשבאנו לשלם הברמן אמר לנו שהוא ישמח אם לא נשאיר שירות. היינו המומים, הרי לא אמרנו מילה אחת רעה לאף אחד מהברמנים, לא ט

הנה אחת שלי ושל המזכרות שהקיפוד השאיר לי

כל השאר פה:

יום אחד, יום
אחד אני בארץ והוא מצליח שוב ריב איתי. ועל מה הפעם, על זה שנגמרה לי הבטריה ולא
עניתי לו. אני יכולה להשתגע. הוא היה אמור להרים טלפון ולאסוף אותי בדרך הביתה וכשהתקשרתי
אליו הוא אמר לי שהוא כבר במיטה, אמרתי לו שאין לי כסף למונית (אני לא זוכרת את
הקוד של כרטיס האשראי שלי כבר כמה חודשים). אז הוא שאל אותי אם אני מצפה שהוא
יאסוף אותי. ואז זרק בכעס טוב אני אגיע עוד שעה. אמרתי לו שעם הגישה הזו שלא יטרח
בכלל ושאני אגיע בבוקר.

ישנתי אצל
החברה שהייתי איתה. כל הלילה לא נרדמתי, הכלבות שיחקו והיה לי חם והמיטה היתה
מזעזעת.

אני מתקשרת
אליו והוא אומר לי שהוא כל הלילה דאג לכלבה, שהיא לא תברח שהיא בטוחה. כאילו שאי
אפשר לסמוך עליי כאילו שאני ישנה באיזו מאורת סמים או משהו.

לאט לאט, אני
חושבת לעבור מהדירה שלו.

אני לא יכולה
יותר לחיות ככה.

אמרתי לו
שהוא יודע בדיוק עם איזה אדם הוא חי. שאני זורמת מרגע לרגע, שאין לי אף פעם תכניות
ברורות, שאני מבולגנת ושאני מעופפת כזו. אלו הרבה תכונות בשגללן הכנסתי שמחה לחיים
שלו. וכשאני אומרת לו שהוא יודע מי אני, הוא אומר לי שאני לא בת 40 ושאני עוד
יכולה להשתנות.

נו, לא
אידיוט?

אחרי כל ההתבכיינות שלי על כמה אני שונאת את
העבודה. אפילו
כשהייתי בחו"ל היו לי סיוטים שאני בעבודה, פשוט להיות בעבודה זה היה
מספיק כדי שזה יהיה סיוט.

היום איזה לקוח היה נורא גס אלי,אז אמרתי לו,
די בצחוק, שהוא חצוף. אז הוא אמר לי "תהיי ילדה טובה ותתנהגי יפה ותשמרי על סבר פנים נעים
או שאני אדאג שתפוטרי . ואת לא תקראי ללקוחות חצוף.. אמרתי לו שהוא לא מפחיד
אותי, וזה נאמר בשיא
הכנות, אפשר לחשוב מה אני כבר אפסיד.

אחר כך הוא הלך לדבר עם המנהלת, ועוד לקחו אותי אחר כך
לשיחה. אמרתי להם שהייתי נוהגת באותה דרך. ושאני אפילו אמרתי לו שיהיה לו
יום יפה במיוחד בסיום השיחה. ושיש גבול לכמה אני יכולה לסגור את הפה.

הם הסבירו לי שיש כאן כאלה אנשים וצריך פשוט
לשתוק לפעמים..

לסבול אנשים נפוחים שחצנים ואפסים כמוהו ועוד
לא לענות להם?

מצטערת זה מעבר לגבול יכולתי יש גבול לכמה אני
יכולה לסבול.

אני ממש הייתי על סף דמעות, איזה ילדה מטומטמת עוד מרצה לי
על התנהגותי, ועוד העירה לי שהגעתי לעבודה בתשע ודקה ולא חמש דקות לפני כשסיימתי
את המשמרת התפטרתי.
אני כבר הייתי ממש עם דמעות בעיניים, לא מהאפס ההוא אלא מזה שבאמת מצפים ממני לסבול יחס כזה, לסתום ת'פה
וכששוביניסט יגיד לי "תהיי ילדה טובה" אני לא אגיב?

ביקשו ממני להישאר עד סוף השבוע והסכמתי, אני ממילא צריכה את הכסף. אבל
ככה יהיה לי יותר קלה למצוא עבודה חדשה, כשהזמן שלי יהיה ]פנוי.

אני ממש מרגישה אבן נגולה מעל לבי, ובקשר
לאידיוט הזה, אם אני אראה אותו עוד השבוע, אני כבר אדאג שהקפה שלו יהיה חרא..

ואם הוא יאיים עלי שוב, אני אגיד לו שלא יטרח
ושכבר התפטרתי כדי שלא אצטרך בכלל לנהל אינטראקציה עם אפסים כמוהו..

אח אח אח איזה שבוע . חזרתי אתמול בלילה ממדינת ההרים השחורים. התמונות עוד מעט. היה שבוע מלא בהתרחשויות, חוץ מכמובן טיולים וצחוקים, טיול של ארבע נשים לא יכול להיות סתם טיול נכון?

אז, ט' הציתה את החדר שלה בבית המלון, אני ישנתי בחדר הסמוך אבל ישנתי כמו סוס מורדם. היא פשוט נשפכה עם נר ליד הכרית והכרית התלקחה, למזלה היא היתה עשויה מחומר סינטטי והתלקחה בקול פיצוץ גידול שהעיר אותה ואת שותפתה לחדר, לא לפני ששרפה חצי כרית קצת מהמזרן שלה , קווצת שיער והסריחה את החדר למוות. בגלל שזה קרה באישון לילה הן הוציאו את המצעים למרפסת עישנו סיגרית התאוששות וחזרו לישון. בבוקר סיפרנו למנהל והכל הלך לביטוח ולא היינו צריכים לשלם אגורה.

בהמשך אותו יום.ט' הנחמדה החליטה שהיא משלימה לי פערי ילדות ומלמדת אותי איך עושים קפיצת ראש. כמה ימים לפני זה בחוף חלומי היא לימדה אותי בתוך המים והיא החליטה שעכשיו זה זמן לטבילת אמת ראשונה. הלכנו למזח, שאלתי אותה שלוש פעמים אם בטוח שם והיא הנהנה ואפילו הדגימה לי. אז קפצתי קפיצת ראש לא רעה בכלל. אבל זה לא היה מספיק, היא התעקשה שזה צריך להיות 3 קפיצות. אז עליתי, בהרגשה לא טובה עליי לציין, קפצתי ואיכשהו עשיתי סלטה מאד מרשימה כשהגעתי למים, וצללתי בקו אופקי לקרקעית, שם ליטפתי בידי קיפוד יד נחמד שהחליט להשאיר לי כמזכרת את כל הקוצים שלו על כף ידי. עליתי לפני המים בעודי צווחת זעקות שמחה על המזכרות והיא לקחה אותי לאחות. האחות התבררה כגבר סלבי מגודל וקרח עם בגד ים תחתונים בצבע כחול וקרחת. הוא חיטא את הפצעים ולאט לאט עם מחט הוציא עשרה קוצים מתוך חמישים. מאותו רגע, שמי בקרב הבנות היה קיפודית. שמה של ט' היה נזק, או שכמו שמישהי ניסחה זו: גורמת נזק לגוף ולרכוש".

באותו ערב נסענו לראות את דוברובניק, עיר עתיקה בקרואטיה, בלילה. חשבנו שהתמזל מזלנו ומצאנו חניה מקומית מצלחת במעלה ההר, ללא תשלום.

כשחזרנו הסתבר שמעלה ההר זו דרך חד סיטרית ובילינו בערך שעה ביציאה מהחניה כשגברים סלביים גדולים מכוונים אותנו ופרחות יוגוסלביות בטיץ צועקות עלינו בקוראטית. משהו שנשמע כמו "מי נתן לך רשיון".

אה וכמובן שכשביקשנו גולף חמוד וקטן מההשכרה קיבלנו מן מוטציית גולף ענקית ארוכה ורחבה, מה שלא הפך את הניווט בחניה ליותר קל. אחרי סאגת החניה הלכנו לאיבוד בחושך בהרים.

לבסוף מצאנו את דרכנו. יכולתם עכשיו לקרוא בלוג של אשת הרים יוגוסלבית.

דרך אגב מישהו אמר לי פעם שבגלגול הקודם אני הייתי חוטב עצים יוגוסלבי, מוזר אבל דווקא לא הרגשתי כל כך בנוח.

אגב. מצב הקוצים כרגע, 8 מתוך 50 נשארו בכף ידי.