הסמס שלך מגיע בדיחוי מתגרה
מפנה אלי גב טלקומוניקטיבי
אני בהיכון מתמיד
מנסחת הודעות שמשלימות את עצמן
ונשמרות בלימבו הטיוטה
אנחנו נשכב לפי פעולת מקש
עדינה ומיומנת
5 תגובות
קטגוריות: גבר, אשה
יום האשה הבינלאומי הגיע ואני בכלל לא שמתי לב. ראיתי על חנות פרחים שלט קטן בכתב יד "יום האשה היום". מן שלט סמלי לאופן בו הופכים דברים עם פוטנציאל ערכי גבוה לעוד קד"מ. גם חנות פרחים קטנה ושכונתית תפסה את הטריק.
יום האשה האחרון היה מלווה בתסיסה פוליטית ומודעות תקשורתית להטרדות מיניות. בתור סטודנטית שלומדת גם מגדר אני לא יכולה להיות שמחה יותר.
לעיתים אני שוכחת שאני אשה, עצם זה שזה קורה מעיד על איזושהי התקדמות של החברה המערבית, כשהיית במצרים לא יכולתי לשכוח לרגע אחד את המין שלי. למרות שהתלבשתי באופן צנוע הייתי צריכה לאחוז בידו של אחד הגברים שהיו איתי כדי שלא יטרידו אותי, לא שזה מנע את המבטים הפולשניים. בערב האחרון אזרתי אומץ והלכתי לבד ברחוב במשך כחצי שעה, אמרתי לעצמי שזה כמו ללכת בתחנה המרכזית וזה סתם עוד כמה ערסים שצועקים לי, אבל זה לא באמת הרגיש ככה. המבטים אולי היו אותם מבטים והקריאות אותן קריאות אך מה שהיה שונה הוא היכולת שלי, הכח שלי לצעוק: תעוף לי מהעיניים, עזוב אותי בשקט, והשקט הנובע מידיעה שהם לא יעזו לעשות לי דבר.
אני לא זוכרת שאני אשה כשאני הולכת לראיון עבודה, גם לא כשאני כותבת מבחן באוניברסיטה אך הצפייה בנתוני השכר והבכירים במשק מזכירה לי שאני לא שווה, שפוטנציאל השכר של נמוך מראש. כרגע זה לא מדכא אותי, אני בתחילת הדרך ואין לי עוד משוכות גבוהות בעתיד הקרוב מלבד סיום התואר, אבל זה מהדהד שם באחורי ראשי.
הרבה מכרים גברים אומרים עליי "היא חושבת כמו גבר", הם אומרים את זה בקונוטציה חיובית ואני מנסה להבין מה זה באמת אומר. יש בי אלמנטים שלא עונים לסטריאוטיפ הנשי העדין, המתיפייף הפוריטאני, אני בהחלט לא רואה במין איזשהו 'נכס' שאני נותנת ואת ה'כבוד' שלי כמשהו שיש לנצור. בכלל קשה לי עם ההפרדות המגדריות הסטריאוטיפיות האלו.
אני שמתי לב שמאז שהתחלתי לשכב גם עם נשים המיניות שלי השתנתה, אני מוצאת עצמי לפעמים מתייחסת למאהבות כמו אל מאהבים ולהפך ואני באמת חושבת שככה זה צריך להיות. הרי אנשים הם אנשים, אינטימיות זו אינטימיות והדינאמיקה העדינה שמתחוללת במפגש משתנה כל כך בקשרים שונים. אני יודעת שיש פמיניסטיות שנמנעות מלשכב עם גברים כמחאה על הרצח המיני שהם מבצעים בהם כל הזמן (ראו קתרין מקינון) http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=642584&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0
אני בהחלט חושבת שזו הגזמה קיצונית ומופרכת .אני, אם כבר, שוכבת עם נשים לא מתוך מחאה על דיכוי נשים אלא מתוך מחאה על הפרדה סטריאוטיפית. מי קבע שאשה צריכה להיות פסיבית, שאשה צריכה להיות המחוזרת שאשה צריכה לשכב עם גברים?
אני חושבת שאחת הבעיות הבסיסיות שלא עסקו בהן בעקבות משפטו של רמון היא הגבר כמחזר, מצפים מהגבר שיזום, הוא אמור לנחש או להרגיש מתי הוא רצוי. אף פעם אין שיח לפני כן. הדימוי הרומנטי של הגבר שתופס את האשה בסנטרה ומנשקה הוא הוא תפיסת הכוחניות הגברית. אני לא רוצה להתחסד ולהוציא עצמי מחוץ לתפיסות החברתיות-מיניות האלה, אני חיה באותו מקום וניזונה מאותם הקשרים מיניים תרבותיים. אני מודעת לכך שיש אלמנטים מיניים שתפישתית הם שגויים בעיני אך עדיין מושכים אותי, אבל עצם המודעות היא התחלה של שחרור.
אני יוצאת מנקודת הנחה שגברים ונשים הם אכן שונים אבל בכל זאת חושבת שככל שהגבולות ילכו ויטשטשו ייוותר יותר מקום לאינדיבידואליות ופחות מקום לדיכוי חברתי מכל מין שהוא.
0 תגובות
היה לי ערב הזוי, הייתי הלומת וויסקי ונינוחה ולראשונה, אולי אולי לראשונה מזה זמן רב, נתתי לצעמי לשתוק, לעכל את המילים לתוך תוכי ולא לתת להם להיזרק לאוויר, לחלל השיחה. היום אני מרגישה שהרעיונות התעברו, התעשרו וגדלו ובמקום הסיפוק הרגעי מביטוי מחשבות חולפות, הקשבתי לפרי מוחם הקודח והלום הוויסקי של בני שיחי.
זה היה מקאלן 10 שנים, הוא היה חזק, כל כך כבד וסגור שגם המים המינרלים לא פתחו אותו, אחרי שתי כוסות נשברתי והעריתי לתוכי ויסקי אירי זול, בשלבים האלו זה יכל היה גם להיות שרף ולא הייתי מרגישה.
דיברנו אל תוך הלילה ושקענו אל תוך הבוקר כבשרקע טום וייטס החליד אל החלל בקולו.
בתחילת הערב הקיוסקאי נתן למ' שני כדורים צהובים, הוא הוציא אותם מתוך כיס הג'ינס שלו, הקיוסקאי השני פרס בורקס תורכי לריבועים והציע לי חתיכה, זה היה קר בפנים. קנינו "מעיין" ואמרתי לו שאני כותבת שם, הוא שאל איפה ואמרתי לו בעמד' 63. במחי ניחוש הפכתי ל"מיטל ניסים" ועד עכשיו אין לי מושג אם היה שם שיר טוב. הקיוסקאי אמר שזה נחמד, מעולם לא חשבתי שארכוש בקיוסק שירה וכדורים צהובים.
את זה כתבתי בערך בין הוויסקי השלישי לריבעי:
התקרנפות
בכרטיס קופת חולים חילקנו שורות
של כותנות משוגעים
והם לא אמרו דבר על ההדפסים החדשים
שכיסו את דש חולצתם
הם התקרנפו לתוך עצבותם הבלתי מתורגמת
ונגחו בקרנות החדר,
היכן שנתלו קורי השינה שלא הגיעה אל עצמה.
ולרגע הזמן לא עצר, ולרגע התקליט לא פסק
והרעש הסטטי סטטי סטטי מילא את נפשותינו
האבקה נחה בצלחת קרמית וקצוותיה התקמרו
בהבנה שקטה- שזה מה שצריך להיות
5 תגובות
קטגוריות: אוכל, שתייה,בלילות כאלו,גבר, אשה,ראשי
זה מחולל מחולל מחולל
ואתה פולשני דורסני ובזוי
מתגלגלת ממדרגה למדרגה
אל התחתית שבעמקי בטני
אני מוטחת, אני מתחת לכלי
האונים הדורסני.
בכפות ידייך ביקשת למלוק צווארי.
ואני לא יכולה עוד לזהות את פרצופך
במאגר תווי הפנים
שפתיים עקומות, גבות מעוקלות
וידיים גדולות
מעמקי המדרגות.
אני לא בשר ודם
אני נדפקת כמו דפנות שעון אורלוגין
על קיר טפט אופנתי
וארור, ארורה, ארורים,
הכרסים השמנות של הגברים התאוותנים
המנסים לכסות עליי לכסות אותי
והנשים ששואלות כיצד העזתי
להתקרבן בעידן שכזה,
זה כל כך שנה שעברה להיתקף מינית בשירותים של מועדון
גבר שיכור ואלים זה השחור הנצחי.
אני כועסת, אני כל כועסת והזעם שבי נתקל שוב שוב בהבנה שזהו מצב הדברים הקיים.
חברה שלי הותקפה על ידי בחור שהיא יצאה איתו, גם אני הותקפתי בעבר, כמעט כל החברות שלי הותקפו לפחות פעם בחייהם על ידי גבר.
הוא נראה כמו שידוך מושלם, "חומר לחתונה", כמו שהיא קוראת לזה. צעיר, מושך, בעל דירת גג עם בריכה במרכז תל אביב, בעל חברה, אמיד מאד ומקסים.
היא הכירה אותו במסיבה שערך בביתו והם החליפו מספרי טלפון ונפגשו לדייט ראשון במסעדה. היא הייתה באקסטזה. לא הייתה לה כזו כימיה עם מישהו מזה הבה זמן. חלפה מעל לשנה מאז הקשר הרציני האחרון שלה והיא מאד רצתה שיתפתח ביניהם קשר משמעותי.
בדייט השני הם יצאו לבר סואן, שתו הרבה והכל היה נפלא, עד שהוא ראה את האקסית שלו. הוא ביקש ממנה שתעזוב אותו לרבע שעה כי הוא רוצה לדבר איתה והלך לכיוון השירותים,היא עלתה אחריו ואמרה לו שזה לא מקובל עליה, שהם הגיעו ביחד ושזה ממש לא במקום לבקש ממנה דבר כזה. הוא אמר לה בגסות תעזבי אותי, היא התעקשה ולא עזבה, הא תפס אותה בפרק היד חזק , היא צעקה מה לעזאזל אתה עושה, הוא עזב את ידה, תפס אותה בצווארה ודחף אותה, מאחוריה היו מדרגות והיא מעדה. הוא הביט בה שרועה על המדרגות והלך.
היא קמה , יצאה החוצה ונכנסה למונית. במונית היא התחילה לבכות ולרעוד, הנהג הבין שקרה לה משהו וקרא למשטרה. כעבור כמה דקות הגיעו שני שוטרים, כמה חכם, הרי הדבר הראשון שבחורה רוצה לראות אחרי שהיא הותקפה זה שני גברים במדים. רגישות זה לא משהו שמשטרת ישראל שמעה עליו.
הם רצו שהיא תיכנס ותזהה אותו. היא סירבה וביקשה שיעזבו אותה בשקט, ויתנו לה לנסוע הביתה. השוטרים קראו למארחת של המקום שתשכנע אותה. המארחת בעלת המודעות החברתית והרגישות הנשית אמרה לה "אם לא תעשי א זה הוא יתקוף מישהי אחרת" תני לי כרגע לדאוג לעצמי ולא לאחרות סיננה חברתי. רק כעבור שעה הם ויתרו ונתנו לה לנסוע הביתה. היא הגיעה לביתה ולאחר שדיברה עם הוריה ונרגעה קצת הלכה להגיש תלונה המשטרה, שם צילמו את החבורות על צווארה ועל פרק ידה ולקחו ממנה הצהרה.
אני מאד מקווה שיפתח לו תיק, ושהוא לא ימצא עורך דין ממולח מספיק שיוציא אותו נקי.
הכעס שלי הוא לא רק כלפי הבחור, הכעס שלי הוא שזה המצב, זו הסטטיסטיקה נשים מותקפות כל הזמן, אם זו אלימות או התקפה מינית. אני עברתי הטרדה מינית בגיל מאד צעיר והותקפתי על ידי שני גברים, עם אחד מהם זה היה באמצע דייט. לשניהם החזרתי. אחד יצא בשן ועין השני הוציא אותי בשן ועין אבל לפחות לא הרגשתי כמו קורבן אחר כך. ( אני באמת לא יודעת מה עדיף. לחטוף מכה ולא לזוז או להחזיר ולקבל עוד כמה.) למזלי אני בחורה לא קטנה עם הרבה אגרסיות מודחקות. לרב הנשים אין כזה "מזל".
אני מזהה את מה שעובר על חברה שלי, ההשפלה, חוסר האונים , התסכול, ההלם. גם אני חוויתי אותם על בשרי.
היה כזה הייפ תקשורתי סביב האונסים במועדונים כאילו שזה לא קורה כל הזמן ובכל מקום.
נשים מותקפות וסובלות מאלימות , נשים הותקפו וסבלו מאלימות וכל עוד נישאר חברה שוביניסטית ואלימה הן יותקפו ויאנסו.
אחרי ששמע מה שקרה ידיד שלי שאל אותי, "איפה הן מוצאות את האנשים האלה?"
איפה הן מוצאות? הרי ברור שזו אשמתן, אם הן היו יודעות לבחור אותם יותר טוב זה ל
א היה קורה להן, אם הן היו מתלבשות יותר צנוע אז לא היו אונסים אותן, אם הם היו יודעות את מקומן ושותקות לא היו תוקפים אותם.
לא צריך למצוא אותם, הם בכל מקום, זה לא בעיה נפשית של מספר בודדים, זו מחלה חברתית של חברה שרואה נשים כחלשות ונחותות, כאוביקטים מיניים , שנותנת לגיטמציה להתקפות מיניות.
תעשו ניסוי ותנסו לספור את מספר דיווחי האונס, הטרדה המינית והתקיפה רק השבוע בעיתונות, אני התייאשתי באמצע. המספרים היממו אותי, למרות המציאות הידועה מראש, שחור על גבי לבן זה נראה אחרת.
תעשו חיפוש למילה אונס או הטרדה מינית באחד משלושת אתרי החדשות וקבלו חומר קריאה לשבוע רק משבעת הימים האחרונים.
יש הרבה דברים שמטרידים אותי בתור אשה, דימוי הגוף הנשי, תרבות הצריכה שמעודדת נשים לשאוף למראה לא מציאותי. שכר לא שווה בתפקידים מקבילים, מעמד האשה בחברה ועוד ועוד.( אגב אני ממליצה לכל אחת לקרוא את הספר "מיתוס היופי" של נעמי וולף. הוא מאלף.)
אבל כשקורים מקרים כאלה אני מבינה שיש מלחמות הרבה יותר גדולות להילחם עליהן, כמובן שהכל קשור אחד בשני. אבל כשזה קורה פה, לי, מתחת לאף שלי, וזה קורה במידה שווה בשכבות הנמוכות והגבוהות של החברה, אני מבינה שהשאיפות שלי הן הרבה יותר בסיסיות משוויון , הן שאיפות להגנה על החיים, הגוף והכבוד של האשה.
0 תגובות
0 תגובות
נפרדנו
אתמול.
בצהריים
נפגשתי עם הבחור, היה נחמד וזה לא היה זה אבל זה הביא אותי למסקנה שזהו, אם אני
נפגשת עם בחורים זרים צריך לסיים את זה.
התחמקתי ממנו
כל היום ואחרי שקיבלתי ממנו שטף צעקות, סגרתי את הפלאפון והלכתי למנזר, שתיתי רק
שלוש בירות אבל אחרי שלא אכלתי כלום כל היום הם די השפיעו עלי. לאחר אכילת לחמניה
מעולה עם בקר לא מטוגן במקום שנקרא משהו של קלרה, אולי הלמניה של קלרה. זה בטשרניחוסקי
6 בערך, לא יקר ומומלץ בחום אחרי הבירה.
אחרי זה הגעתי הביתה ונפרדתי ממנו. הוא יצא
מהבית.
חזר אחרי
שעה, נשארתי לישון בדירה כי לא ממש היה לי לאן ללכת באחת בלילה. הוא לא נתן לי
לישון ובכה כל הלילה. בסוף לקראת הבוקר כשהבנתי שהזוגיות הזו תחסר לי הרבה יותר
ממה שחשבתי ואחרי שסיפרתי לו על מה מפריע לי בעיקר בקשר, שזו הקמצנות והפדנטיות.
הוא הסכים איתי, אמר שהוא יודע שהוא יכול להיות כזה לפעמים ושהוא ישתדל יותר. חוץ מזה
הוא אמר יש הרבה דברים שלא חווינו עוד כזוג, כמו לטוס לברלין, למשל. אז סיכמנו, יש
לנו כמה אירועים, יומולדת שלו, יומולדת שלי, טיסה לברלין. ואולי אחרי זה נסגור את
הבסטה.
0 תגובות
הלכתנו לחתונה וזה לא היה מה שציפיתי. כלומר בעקבות האנרגיות של החינה שבוע שעבר, חשבתי שיהיה מדהים ומרגש כמו האירוע הקודם. לצערי, למרות גן הארועים המדהים האירוע לא היה מה שצפיתי בלשון המעטה. האוכל היה גרוע, בתחום האלכוהול היו בקושי שני בקבוקים והיינו לפחות חמישה אנשים שיכולים לחסל בקבוק בפחות משעה. התאכזבנו. אני נורא רציתי לרקוד לעשות לכלה שמח, אומרים שזו מצווה. אבל למרות שהייתי בראש טוב וכוונותיי היו טובות, הוא התעקש לשתות עוד ועוד כאילו שהוא לא יכול לרקוד כשהוא לא שיכור. התבאסתי נורא. אבל נתתי לזה לחלוף מעל ראשי ואחרי חצי שעה שנעלמתי בשולחן שלנו , הלכנו לרקוד, הוא אומנם ניסה כמה תנועות שנראו כמו ריקוד והיה נורא משעשע. רקדתי עם הכלה בשיר מזרחי וכל הגברים הזקנים ירדו לרצפה ומחאו כפיים. תהיתי אם הם הולכים לשלוף גם כמה שטרות, אבל החצי הפולני עשה את שלו והם היו רגועים משהו. אחר כך הלכנו, למרות שריקודי בטן זו מומחיות שלי מאז השיעורים במכון כושר אין דבר בעולם שאני שונאת יותר מאשר להידחף ובמיוחד לבלוט מעל כוכבי האירוע, כלומר הכלה. רקדתי לצדה כליווי ואז הלכנו. נסענו לברקפסט קלאב והגענו בשתיים עשרה וחצי, היה סגור הלכנו לאברקסס והיתה שם הופעה לא רעה בכלל. כשהיא נגמרה הלכנו לננוצ'קה היה שם כל כך משעשע על הבר היתה רקדנית בטן ולצדה עלה בחור מגודל ושיכור שעלה על הבר שנראה לי כמו בחור יוגסלבי גדול סטייל קוסטוריצה, הוא זרק קרח על האנשים בחינניות משהו. החלטתי להישאר קצת. אפילו שיכנעתי את בן זוגי שיקנה לי משקה כי לא היה לי ארנק,למרות אי שביעות רצונו.
משם הלכתי יחפה, פשוט קניתי נעליים ביום האירוע ובגלל שלבשתי אותן בפעם הראשונה הן כאבו לי כמו מדור גיהינום אחד לפחות, לאחר שהגענו חצי יחפים ומרוצים לברקפסט התחיל הכיף הגדול. כבר שכחתי, כלומר היות ואני חיה עם בן זוג, שבקרב חלק מאוכלוסית הגברים אני סוג של פצצת מין והיה כל כך נעים להרגיש את זה. לפלרטט ולרקוד. לרקוד., עכשיו לרקוד זה משהו שאני יודעת ואם אני מבושמת קלות ואין לי מחסומי בושה אני רוקדת מינימום כמו חשפנית שחזרה למוטב או שעלי לאמר חשפנית שמועדת לפורענות. התחלתי לרקוד ולהרגיש את מבטיהם של הגברים ננעצים בי, זו היתה הרגשה טובה, להרגיש נחשקת. איזה בחור כזה עם בריף קייס שנראה כמו דיסקים התחיל לדבר איתי, או שהוא די ג'יי או שהוא משהו אחר בכל מקרה טיפוס מיוחד. החבר הלך להביא בירה אז דיברנו קצת כשהתברר שהוא משורר ואני משוררת התחלנו להחליף שורות חרוזים, יותר נכון לאמר אני חרזתי והא נתן משהו מופשט שדומה להייקו שהלך משהו כמו. את נכנסת לשירותים ואני נשאר בחוץ. הוא אמר את זה איך שהחבר חזר עם הבירה ואז נעלם בדלת היציאה. כמה פואטי.
. הצטופפנו בדרך לשירותים וזוג אחד דחף עד כדי מעידה. הסתכלתי עליה והיא התנצלה ואמרה שהם הולכים יחד לשירותים וזה דחוף אמרתי לה שגם אנחנו הולכים לשירותים למטרות שלא קשורות בהשתנה. היא נתנה לי אז זכות קדימה וזרקתי לה "אם את רוצה אפשר פשוט להיכנס יחד". "רק איתך אני מוכנה", היא אמרה ואני חשבתי שאני זקוקה למכשיר שמיעה. שפשפתי את אוזני ומיד שאלתי את החבר אם אכפת לו אם אני והיא נכנס לבד הוא אמר לי שלא נכנסו שתינו לבד. היה לה עור לבן חלק ושיער שחור משחור, היא היתה מדהימה היא השתינה ממש מולי אחרי שחירמנתי אותה, מתתי לעשות בה המון מעשים מגונים שלא התאפשרו שם ואמרתי לה את זה. יצאנו מהשירותים והיא נתנה לי את המספר שלה. סיפרתי לחבר והוא שאל מתי היא באה לאורגיה מה שהוא לא יודע זה שאני מתכננת עליה זמן איכותי לבד. הבעיה היא שהמספר אצלו.
אחרי זה החבר הציע שנעשה את זה בשירותים, אומנם זה די אידיוטי להזדיין עם החבר בשירותים אבל היינו באמת שיכורים וחרמנים. כדי לקצר את זמן ההמתנה בתור הצעתי לאחד שיתן לנו להיכנס לפניו ובתמורה אני אתן לו לשמוע את האורגזמות שלי מבעד לדלת.אני כזו שערורייתית כשאני שיכורה. הוא לא הסכים אבל השתין במהירות ואנחנו נכנסנו, רק שלא היה כל כך נוח שסיכמנו להמשיך בבית .
כשיצאנו המשיכו לפלרטוט איתי ולספק לי סיגריות ומשקאות מכל מקום. לפעמים זה כל כך כיף להיות אשה..
אולי לא כזה טוב כי כשרציתי ללכת הביתה, החבר, שכבר היה שיכור בשלב הזה רב איתי.
הוא קינא שלא צירפתי אותו לשירותים עם הבחורה. הוא סירב ללכת כשביקשתי למרות שאמרתי לו שאני רוצה ללכת הביתה ולסיים מה שהתחלנו בשירותים. משו כנראה לא בסדר אם כל כך הרבה גברים מתים להיכנס לי למכנסיים ואני מציעה לו להזדיין והוא לא רוצה.
את לא זו שהוציאה כאן 150 ₪ על שתייה, ואני לא מיציתי.
בסוף, כתנאי לעזיבה הוא הכריח אותי לגנוב כוס בירה. וגם ניסה להכריח אותי לסחוב אותה עד הבית למרות רגליי הכואבות וסחרחרותי הנוראית.
מה שהתחלנו בישורתים כמובן שלא סיימנו בבית כי הוא היה שיכור מדי .
אני שונאת ללכת לישון שיכורה אז הכנתי לי משהו לאכול והתיישבתי מול המחשב.
דיברתי עם מכר שלי בmsn ואני לא יודעת, אולי זה השיכרון או חוסר הסיפוק שלי, ניהלנו שיחה די לוהטת כל הלילה שהסתיימה בשיחת טלפון בבוקר.
אין לי מושג לאן זה הולך, אנ
0 תגובות
קטגוריות: בלילות כאלו,גבר, אשה,ראשי
אני חושבת שאני מאוהבת.
במישהו שהוא לא החבר שלי .
0 תגובות
ביום חמישי בערב, אני וחבר שלי הלכנו לחינה של הבוסית שלו שהיא גם חברה מאד קרובה. לפני החינה קפצנו לקנות מתנה בקניון גבעתיים, זה היה הביקור הראשון שלי בקניון והתרשמתי לטובה. אחלה חנויות, לא לארנק שלי כמובן. אני אצטרך להביא לשם את אמא שלי.
יש שם חנות של בית היין עם חדר סיגרים אז נכנסנו וקנינו כמה. אצלו זה תחביב חדש, אני גדלתי ליד סיגרים, לאבא שלי יש אוסף די מכובד. אז כשהוא מעשן אני גונבת לו קצת והוא מתבאס ומספר לי כמה זה לא מחזה יפה לראות אשה מעשנת סיגר. ואני מלוננת שיפסיק להרטיב את הסיגרים שלו ושזה לא מוצץ.
בכל מקרה משם הגענו לחינה, זו היתה החינה השניה שלי בחיי. הראשונה היתה כשאחי התחתן עם בחורה מרוקאית. הפעם הכלה פולניה והבעל מרוקאי. החינה נערכה בבית של הורי הכלה בהרצליה פיתוח והם אפילו הזמינו חברת אירועי חינה שהביאה אוהלים אותנטיים ומחסן תלבושות. מה שנקרא "חינה צפונית".
האמא של הכלה היתה נורא מצחיקה, היא סיפרה בנאום שאם מישהו היה אומר לה לפני שנה שהיא תערוך טקס חינה בביתה היא היתה אומרת שהוא נפל על הראש. אחר כך היא סיפרה לצד הלא מבין, את משמעות החינה שהיא כמובן חקרה בספרי אנתרופולוגיה.
האמת היא שהיה נורא מרגש. הזוג ממש זרח ואפילו אני, עם כל הציניות שלי, עם כל זה שאני נגד מוסד הנישואים ומתעבת את מוסד הרבנות. יחד עם העובדה שאני חושבת שטקסי הנישואים הישראליים הבומבסטיים הם וולגרים וטיפשיים. . אני התרגשתי עד דמעות. לראות את הזוג הזה ולהבין כמה זה נדיר למצוא חיבור כזה קירב מאד אותי ואת בן זוגי והעלה בנו עוצמות רגשות שלא חווינו כבר זמן מה.
גם היתה שם איזו סבתא בימים רגילים בקושי הולכת אבל בחינה היא ממש רקדה דיסקו.
אבל לא כל הטקס סבב סביב ההתרגשות שלי. היה שם גם איזה בקבוק ג'וני ווקר- וויסקי שאנחנו לא ממש אוהבים. אבל בכל זאת, הבקבוק היחיד שהיה. אני והוא דאגנו לחסל אותו ביחד פחות שתי כוסות לחתן ולכלה, להם דאגנו לאספקה בלתי פוסקת של משקאות, כמו שנאמר "מוכרחים להיות שמייח".
בטקס החינה עצמו, האמא שאלה, "מה אני עושה עם זה, מורחת? אויש אני לא רגילה ללכלך". יש יותר פולני מזה?
אחרי כמה ריקודי בטן סוערים (לקחתי כמה שיעורים במכון כושר) עזבנו, היינו במצב רוח כזה טוב, (על מי אני עובדת היינו אחרי בקבוק וויסקי וכמה כוסיות וודקה סטנדרט ובמצב רוח טוב) למרות שהיתה לי עבודה בבוקר, החלטנו לעבור בבית ולנסוע לאומן 17, היתה איזה מסיבה עם די ג'י מחו"ל. אין לי ממש מושג.. בבית הורדנו שוט בחרובקה ושוט סמירנוף וניל, החלפנו בגדים ונסענו למסיבה. את הכניסה אני זוכרת אבל אחר כך הטיפש הזה קיבל וודקה רד בול חינם ונתן לי, מה שהוא לא טרח לאמר לי זו שזו היתה וודקה מאד זולה. עכשיו לי, אין לי בעיות שתיה ועירבוב, אנחנו שנינו שתיינים ושותים וודקה בירה ווויסקי כמעט בכל יציאה אבל רק ממשקאות משובחים, אף פעם לא זולים.
משם והלאה שנינו בבלק אאוט, הדבר הבא שאני זוכרת זה אותי מתעוררת בשמונה, מתלבשת לעבודה, רואה את הבגדים שלנו מפוזרים בבית, קיא על המיטה ותחזיקו חזק. חרא בכיור. לא סתם בכיור, בכיור של המקלחת של חדר השינה.
אני המשכתי לעבודה שם המנהלת סירבה להאמין יל שאני לא מרגישה טוב, היות שזה יומי האחרון לעבודה. כשאמרתי ללקוח לחכות רגע ורצתי החוצה להקיא, היא הבינה שאני באמת לא מרגישה טוב אבל עדיין לא שחררה אותי. אחרי שעת סבל נוספת פשוט שחררתי את עצמי, הלכתי לשירותים והקאתי את תכולתה המלאה של קיבתי.
לא היה לי בלק אאוט מגיל 15 ובחיים לא הקאתי יום אחרי שתיה.
הגעתי הביתה מבולבלת לגמרי כדי לשמוע שהאידיוט נתן לנו וודקה זולה, האידיוט הוא גם זה שניקה את כל הבלגן אז בסך הכל אני מצאתי את כל הסיפור נורא משעשע. כלומר שמישהו יהיה כל כך שיכור שהוא יחרבן בכיור, זה די מצחיק.
אז אתמול אחרי הערב המטורף החלטנו להיות רגועים והלכנו לאכול בטפאו. התחלנו עם ספר ריבס ומנת חצילים ביוגורט ומנת זיתים שהיו מצוינים. הברמנית נתנה לנו לטעום מרגריטה פסיפלורה. אני בדרך כלל לא שותה קוקטיילים אבל בגלל שלא רציתי אלכוהול והקוקטייל היה עם פרי טרי הזמנתי. המשכנו עם טונה צרובה מעולה וסלט שרימפס עם אבוקדו שהיה לא רע למרות שחתיכות השרימפס היו מעטות מדי לטעמי. לקחנו גם פטריות ממולאות שהיא טעימות. הזמנו טאטפאס דיונונים שהיה מלוח עד בלתי אכיל והדיונונים היו קשים נורא, צמיגיים ובכלל לא הרגישו טריים, החזרנו את המנה. הזמנתי מרגריטה ליצי'י שהיתה לא טעימה והחזרתי גם אותה וביקשתי את אותו קוקטייל מרגריטה פספלורה שהכינו לי קודם רק שהפעם היה ממש ממש לא טעים. החזרתי גם אותו. בן זוגי החליט להזמין קלמרי עם שעועית שחורה, מנה שהוא בדרך כלל מאד אוהב ושוב היא היתה מלוחה עד בחילה. כשביקשנו להחזיר אותה הברמן האדיב בעל המבטא הספרדי משהו נכנס לאמוק התנפל עלינו ואמר לנו שאי אפשר להחזיר כל כך הרבה שזה בחיים לא קרה ושהוא יקרא למנהל ונדבר איתו. אמרנו לא צריך, תודה. וחשבון. המנהל הגיע עם החשבון, אמר שהוא ביטל את המנה, הוא טעם אותה ושהוא מתנצל. כשבאנו לשלם הברמן אמר לנו שהוא ישמח אם לא נשאיר שירות. היינו המומים, הרי לא אמרנו מילה אחת רעה לאף אחד מהברמנים, לא ט
1 תגובה
קטגוריות: אוכל, שתייה,גבר, אשה,ראשי
יום אחד, יום
אחד אני בארץ והוא מצליח שוב ריב איתי. ועל מה הפעם, על זה שנגמרה לי הבטריה ולא
עניתי לו. אני יכולה להשתגע. הוא היה אמור להרים טלפון ולאסוף אותי בדרך הביתה וכשהתקשרתי
אליו הוא אמר לי שהוא כבר במיטה, אמרתי לו שאין לי כסף למונית (אני לא זוכרת את
הקוד של כרטיס האשראי שלי כבר כמה חודשים). אז הוא שאל אותי אם אני מצפה שהוא
יאסוף אותי. ואז זרק בכעס טוב אני אגיע עוד שעה. אמרתי לו שעם הגישה הזו שלא יטרח
בכלל ושאני אגיע בבוקר.
ישנתי אצל
החברה שהייתי איתה. כל הלילה לא נרדמתי, הכלבות שיחקו והיה לי חם והמיטה היתה
מזעזעת.
אני מתקשרת
אליו והוא אומר לי שהוא כל הלילה דאג לכלבה, שהיא לא תברח שהיא בטוחה. כאילו שאי
אפשר לסמוך עליי כאילו שאני ישנה באיזו מאורת סמים או משהו.
לאט לאט, אני
חושבת לעבור מהדירה שלו.
אני לא יכולה
יותר לחיות ככה.
אמרתי לו
שהוא יודע בדיוק עם איזה אדם הוא חי. שאני זורמת מרגע לרגע, שאין לי אף פעם תכניות
ברורות, שאני מבולגנת ושאני מעופפת כזו. אלו הרבה תכונות בשגללן הכנסתי שמחה לחיים
שלו. וכשאני אומרת לו שהוא יודע מי אני, הוא אומר לי שאני לא בת 40 ושאני עוד
יכולה להשתנות.
נו, לא
אידיוט?
0 תגובות
קוראים לי א.א ואני לומדת פילוסופיה וב"א כללי על הדשא של גילמן. מנסה להתכחש לשורשי הבורגנים ולהתנער מהמטענים
הפסיכוטיים-אומנותיים שלי.
בעצם מנסה לחיות בלי לסבול תוך אהבה גדולה לספרות, פילוסופיה, סקס, אוכל ומידע הרבה מידע, יש שיגידו שיותר מדי.