שם שנון לבלוג

אני לא יכולה לחיות עם עצמי ובטח לא איתך. אני חשה בושה על היותי אנושית מדי, אנושית במובנים של חולשה. אני נכנעת לעצמי, לדחפים שלי , למצב הרוח המתחלף תדירות, לכעסים, לאדרנלין שמתחיל �צונזר

היה לי ערב הזוי, הייתי הלומת וויסקי ונינוחה ולראשונה, אולי אולי לראשונה מזה זמן רב, נתתי לצעמי לשתוק, לעכל את המילים לתוך תוכי ולא לתת להם להיזרק לאוויר, לחלל השיחה. היום אני מרגישה שהרעיונות התעברו, התעשרו וגדלו ובמקום הסיפוק הרגעי מביטוי מחשבות חולפות, הקשבתי לפרי מוחם הקודח והלום הוויסקי של בני שיחי.
זה היה מקאלן 10 שנים, הוא היה חזק, כל כך כבד וסגור שגם המים המינרלים לא פתחו אותו, אחרי שתי כוסות נשברתי והעריתי לתוכי ויסקי אירי זול, בשלבים האלו זה יכל היה גם להיות שרף ולא הייתי מרגישה.
דיברנו אל תוך הלילה ושקענו אל תוך הבוקר כבשרקע טום וייטס החליד אל החלל בקולו.

בתחילת הערב הקיוסקאי נתן למ' שני כדורים צהובים, הוא הוציא אותם מתוך כיס הג'ינס שלו, הקיוסקאי השני פרס בורקס תורכי לריבועים והציע לי חתיכה, זה היה קר בפנים. קנינו "מעיין" ואמרתי לו שאני כותבת שם, הוא שאל איפה ואמרתי לו בעמד' 63. במחי ניחוש הפכתי ל"מיטל ניסים" ועד עכשיו אין לי מושג אם היה שם שיר טוב. הקיוסקאי אמר שזה נחמד, מעולם לא חשבתי שארכוש בקיוסק שירה וכדורים צהובים.

את זה כתבתי בערך בין הוויסקי השלישי לריבעי:

התקרנפות

בכרטיס קופת חולים חילקנו שורות
של כותנות משוגעים
והם לא אמרו דבר על ההדפסים החדשים
שכיסו את דש חולצתם
הם התקרנפו לתוך עצבותם הבלתי מתורגמת
ונגחו בקרנות החדר,
היכן שנתלו קורי השינה שלא הגיעה אל עצמה.

ולרגע הזמן לא עצר, ולרגע התקליט לא פסק
והרעש הסטטי סטטי סטטי מילא את נפשותינו
האבקה נחה בצלחת קרמית וקצוותיה התקמרו
בהבנה שקטה- שזה מה שצריך להיות

ביום רביעי הייתי במסיבה בברזילי ב1984, לצערי היה ערב אייטיז פלאף ולא אייטיז אפל. פלאף, מסתבר זההאיטיז היורטראשי הנוראי ששלט על רחובות הריקודים, ממדונה ועד וויאג' וויאג', אחרי עשר דקות אני וזק נשברנו והלנו לבר ליד, בר עם הופעה חיה של מוזיקה מזרחית. מקום די קטן, בר מצומצם, אנשים מאותגרים אופנתית ומוזיקה מגניבה. היה זמר ואורגנית ששימשה כלהקה ואני, בג'ינס, חולצת טריקו ונעליי גברים התחלתי לנענע כאילו שהאגן שלי מקורו בלבנט ולא בערבות דרום רוסיה. היה מצחיק וכיפי, החוויה כללה הכל הגברים השיכורים שמתחילים להתנגח אחד בשני, נשים בטיית רוקדות על שולחנות, הזמר האורח שמגיע לשיר שיר אחד.
זק, שהוא בכלל זמר בלוז מטקסס אמר שהמקום הזה יותר מזכיר לו את הבית מכל מקום אחר בתל אביב.
בסוף הערב, אחרי שהגברים (וגם זק) הציפו אותי בשוט וודקה וכידוע גברת לא לא מסרבת לוודקה (סוג של נימוס רוסי), ואחרי שרקדתי מול הזמר במרכז מעגל גברים מוחאי כפיים. התחילו שירי הנשמה, המילים אולי פחות מדברות אליי, יש שם יותר מדי אלוהים, אבל הנשמה, הרגש.אני נשבעת שגם אני וגם זק כמעט בכינו.
אחרי שאני וזק רקדנו לצלילי הזמר המזרחי הנוגה קפצנו חזרה לברזילי לקצת מוזיקה אלקטרונית, היינו ארבעה אנשים על הרחבה. אני אוהבת רחבות ריקות של סוף המסיבה.

במהלך ההקשבה לשירים העצובים כתבתי שיר מסרון, זה ז'אנר חדש שממתפתח אצלי. זה התחיל מלכתוב שורות שעלו לי בראש בsms כשלא היתה ליאפשרות לכתוב על דף והמשיך בשירים שלמים ועצמאים שנכתבים בשפה משלהם.

יא אלוקים שלי
עזור לנערה המנומרת לחזור אל חזי
איני יכול לעמוד בזה
המדרכה עקומה
והכאב בבית חזי יוצא בעין שטומה.

האורגנית מנגנת עו*ד והסיטאר מסונתז
אל תפגע בכבודי, הוא נרמס אצל האחר
תן לאבסולוט לזרום ולוריד להשתחרר
ולבעור מבעד למצח שחור.

הערת אגב: אתמול שמתי לב שנערות בבר היו לבושות בכל תכתיבי האופנה: סקיני ג'ינס, טייצים ונעלי בובה שטחות. לפני כשנה וחצי לפני שפשה בכל הארץ זה היה מראה מאד נפוץ בבניין מקסיקו (הפקולטה לאומניות), מה נראה לכם שזה אומר?

הדביקות של
הקיץ מלווה אותי גם אחרי שאני שוטפת עצמי

העייפות עוקבת
אחרי ממרחק של ימים אחר לילות בהם נשארתי

כשהייתי צריכה
ללכת.

עוד ערב עובר
והשהייה לפני השינה אוחזת יותר מדי בדידות ופיתויים מכדי שאוכל להתעלם ממנה

אני מדמיינת
ידיים אוחזות בי. אני מדמיינת תשוקה שלא חשתי מזה זמן רב ומשום מה לא צמאתי אליה

עד עכשיו.

אני מפסיקה
לאכול ומתחילה לשתות ולעשן ולהמריץ, להכניס לגוף רעלים שיוציאו את כל הסביאה ממעגל
יומי.

מחזרים עיקשים
לא פוסקים בהצעות. בהודעות טקסט, במחשב,בטלפון. דווקא זה שרציתי שיתקשר נעלם. רק בזכות
זה, אני רוצה אותו יותר. בסתר לבי, אני
יודעת שברגע שהוא ירצה אותי, זה כבר לא יהיה כל כך מעניין.

ככה באוויר,
במחשבה, זה עוד מותר, עדיין מוסרי, לפי כללי האתיקה המשתנה שהנהגתי לי..

בית גדול,
חלונות גדולים, מיטה ריקה ועפעפיים שמסרבים להיסגר לפני שמצצו מהיום את לשדו.

השגרה היא
הכרחית אך היא מתחמקת מידיד שוב ושוב, כמו הרגשת הנקיון והרעננות שאיני מצליחה
למצוא מסוף חודש מאי.

האם זה מה שמחכה
לי לקיץ הקרוב?

שנה חדשה. יש
לי עבודה חדשה. כלבה חדשה ואוטו חדש.

אימצנו את
ניקיי, בוקסרית מדהימה שסובלת מבעיות בריאותיות והזנחה וזקוקה להמון אהבה. קראנו
לה ניקיי על שם ממד הבורסה היפנית בו השקענו כסף ובתקווה, בזכותו נטוס לקובה.

קניתי פיאט
פונטו חמודה ולבנה, הידועה גם בשם פיפי,פיפי הפיאט. בעקבות הכינוי החדש הסיאט של
החבר קיבל את הכינוי בובו. נראה לי שהוא
קצת דלוק על פיפי.

העבודה נחמדה
ובעיקר מתאימה ללו"ז הלימודים שלי.

הלימודים אגב
בסדר. הפילוסופיה במיוחד. שפינוזה למשל. הוא בסדר. החלטנו. אני ונ', חברתי לספסל
הלימודים הוא החתן היהודי המושלם. גם יהודי, גם מלטש עדשות, דהיינו בעל מיקצועו,
וגם פילוסוף מפורסם. הבעיה היחידה שכולם החרימו אותו ואת תורתו וגם עוד פרט קטן-הוא לא בין החיים.

היה לי שבוע
תרבותי משהו. ביום שלישי הלכתי להקרנת הבכורה של פיצ'חזדה: שנת אפס. אני יכולה
לאמר, ללא הסתייגויות שזה הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי. מבחינה תסריט, ויז'ואל
וסאונד. עמיר לב מלווה שם חלק ניכר מן הסרט.(אני חולה על עמיר לב). הסרט פורש מספר סיפורים של אנשים שונים שחולקים קווים
מקבילים, רצופים ומתנגשים. הגיבורה (המשוחקת מעולה) היא אם חד הורית צעירה הנזרקת
מדירתה ונאבקת על קיומה. זוג בורגני עם נשואים מתפוררים. טכנאי סאונד ברדיו,
פנקיסט מזדקן, עיוור הוליסט (מוני מושונוב) ופושע מיסתורי (דן תורן).

הסרט מרגש,
מצחיק, עצוב מקורי ובעיקר כל מה שסרט צריך להיות.

היום ראיתי
את "חרקירי של קובישי. סרט מתח, מעניין. מתקופת "הגל החדש" היפני
שעוסק בנקמת אב את מותו של בנו. הסרט כמובן שחור לבן וכתוביות באנגלית, מה שמקשה
על הצפייה. יחד עם זאת הוא שווה את המאמץ. נחמד להתגנב לסרטים של החוג לקולנוע….

מבחינה
רגשית, אני עדיין באבל. יצאנו בסילבסטר. התחלנו לשתות ב12 בצהריים היינו אצל
חברים, בקפה ברזילי (בחמש אחה"צ!) ובברקפסט קלאב. היה נחמד אבל אני עדיין לא
מוכנה לחגיגות. הכל נראה כל כך מת חיוור ושטחי.

חשבתי לצאת
היום ופתאום הבנתי שאין טעם.

אחרי הקרנת
"שנת אפס" אני ונ' הלכנו לסטאוט.גיליתי ל' את נפלאות הבירה הגרמנית
"ווינשטפן" ואני המשכתי עם הגינס שלי. נכנסו לערב הופעות. היה נחמד. היה
נחמד לשבת ולהעיר הערות על כמה שהם גרועים. לדוגמא:

"אולי כדאי שהיא תלך ללמוד ברימון?"

" לא
חבל על הכסף?"

הופעות הלכו ונהיו גרועות אז החלטנו לפרוש.
השארנו לברמן פסנתר אוריגאמי מנייר וסגרנו את הערב.

אני בכל מקרה
לא יכולה לצאת היום. אני עובדת מחר בבוקר. אני שונאת לעבוד בימי ששי. זה מוציא את
כל העוקץ מהסופשבוע.

לא כתבתי כאן
הרבה זמן, לא היה לי ממש זמן. אני קצת מתגעגעת האמת. אולי אני אצליח שוב להתמיד.

ויש לי גם
מנוי חדש למכון של האוניברסיטה, מקווה שגם שם אני אצליח להתמיד.

בואו נדבר
קצת על קארמה.

ביום ראשון
ישבתי לכתוב את הפוסט הקודם, הזכרתי שם מועדון רוסי ביפו.

ביום שני
בערב הזמינו אותי לערב פאנק רוק, ערב הופעות במועדון שנקרא "הכליף" ביפו
ונחשו מה.. מדובר באותו מועדון. משועשעת קלות ומסחוררת קלות מהשתיה שהפסקתי להוריד
בבית (הדברים שעושים כדי לחסוך כסף). נכנסתי פנימה.

האמת היא
שהיה מדליק. לראות כמה הופעות ולהנות ממוזיקה טובה תמורת 80 ₪ זו באמת מציאה טובה.

היה שם תומר
יוסף שהיה בעיקר תומר יוסף כלומר בסדר. מצחיק, זיהיתי את כל חברי הלהקה כלקוחות
קבועים בבר שעבדתי בו בפלורנטין.

אחר כך עלו
איזבו , עלו זו הפרזה בהתחשב בכך שהם איחרו בחצי שעה, כשהם סוף סוף הואילו בטובם
לעלות, מישהו הוציא בקבוק סאוטרן קומפורט ענק מתנפח וזרקו אותו מקצה אחד לקצה שני
של הקהל עד שהוא נשכב על הבמה. זה היה די סוריאליסטי. הם התחילו מקאבר שזה נחמד
אבל קצת מעצבן, אם הייתי רוצה לשמוע את השיר הזה הייתי מאזינה למקור בבית..אחר כך
התחילו עם חומר מקורי . הם לא רעים בכלל אבל אחרי כמה שירים זה התחיל להישמע אותו
דבר. עליתי לגג. אין דבר יותר טוב מלרקוד על גג שצופה לים ביפו העתיקה.. בעצם יש
לרקוד על גג שלא מלא בצנוניות. אני לא יודעת מה היה לקהל אבל הם ממש לא היו בקטע
של לרקוד ולהשתולל, לאיזה רגע חשבתי שאני במועדון אופנתי בניו יורק רק ששם לפחות
שותים קוקטייל עם התזוזה מרגל לרגל.

אחר כך ירדתי
להופעה של טרי פויזן, שבעיקרון אני מתה עליהם. אני אפילו יותר מתה על הגימיק מאשר
עליהן אבל משום מה הקהל לא ממש מילא את האולם והמקום נראה קטן עליהן. אומנם הן סוג
של להקה חתרנית אבל מועדון האומן הרבה יותר הלם את מידותיהן. שם הן נראו גדולות
מהחיים.

אחרי סיבוב
חוזר בגג הלכנו לראות את המלכה האמיתית של הערב. Mc קרולינה
ולהקת פנסט. היה נפלא. יש לה אחלה קול והמוזיקה היתה מצוינת, כמו שנאמר: הזיזה את
האגן. .

אותו ערב
החבר היה עייף ונשאר בבית. הלכתי עם החברה שצירפנו פעם למיטתנו. היא שאלה אותי אם
אני חושבת עליה לפעמים.. שיקרתי ואמרתי לה שאני חושבת עליה לפעמים. היא סיפרה לי
שהיא מפנטזת עלי. אמרתי לה שהיה נחמד לו היינו רק שתינו . זה נראה לי לא מוסרי,
היא אמרה בהתחשב בכך שאת חברה של ידיד שלי. חייכתי. באיזשהו מקום אני נמשכת אליה
ובאיזה שהוא מקום לא. אני מניחה שהעובדה שהיא נמשכת אלי מדליקה אותי.

התנשקנו
פעמיםם אותו ערב אבל זה לא היה באמת זה היה קצת מאולץ אפילו. מצד שני כן רציתי
אותה. היא הציעה לי לבוא לישון אצלה איזה ערב והמחשבה הזו ממש מרתיעה אותי. שאני
אלך לישון בבית של אשה אחרת למטרות סקס…. ואם אני אפתח אליה רגשות? אני בכלל
מסוגלת לפתח רגשות כלפי אשה? אני בכלל דו מינית או שאני סתם אוהבת להתנסות. כל
הסיטואציה הזו די מעמידה אותי במבוכה.

ניסיתי
להתקשר אליה יום אחרי אבל היא לא ענתה. היא לא ענתה גם לחבר שלי.

היום קראתי
ספר נפלא של בוקבסקי “Ham on rye” מהספרים האלה שאתה פשוט מתבאס כשאתה מסיים לקרוא. אני כל כך אוהבת את הכותב
הזה. משהו במשפטים שלו חותך לך את הגרון, משהו בהומור שלו גורם לך לאהוב אותו
והאנושיות שלו גורמת לך להזדהות איתו.

אם הייתי חיה
אז.. בהחלט הייתי שוכבת איתו.

לפני כמה
ימים ראיתי את הסדרה המבריקה, "30 יום" ביס פלוס. מבית היוצר של מורגן ספרלוק. זוכרים לפני כמה שנים הוא עשה ניסוי בו אכל
במשך 30 יום אך ורק מקדולנדס.(super
size me( הסרט אז עורר סערה רבה. היום הוא עושה את אותו דבר לאנשים אחרים,
מכניס אותם לסיטואציה ולאורח חיים שונה מאד ממה שהם מכירים לשלושים יום. בפרק
האחרון שראיתי (6) השתתפה אשה שהבת שלה שותה המון אלכוהול כחלק מתרבות הבילוי בקולג'. כדי להדגים לבתה
את ההשפעות הרעות של האלכוהול, היא שתתה כל יום לפחות ארבע משקאות במשך 30 יום..

הם דיברו על
ההשפעות של השתיה המרובה: חוסר האנרגיה,
השינה המרובה והדיכאון. ואני בכלל לא מתייחסת לכבד.

הבנתי שזה מה
שקרה לי בשבוע שעבר. אמנם יצאתי חמישה ימים בשבוע ומאד נהניתי מהערבים ההזויים. לא
כולל יום אחד בו שתיתי בעבודה. אבל לעומת הלילות במשך היום ישנתי כל היום
במזגן וטלויזיה בלי אנרגיה לעשות כלום.

אני שוקלת
לעשות עכשיו שבוע התנזרות מיציאות ואלכוהול, שלא לדבר על כמה כסף זה עולה לי.

החבר
הוירטואלי שלי איתו נפגשתי ובגללו כמעט נפרדתי מהחבר שלי ממש פגוע מניתוק הקשר שלי
איתו. מספר לי כמה שאני עושה טעות וכמה שהחבר שלי לא יכול לספק לי את מה שאני
צריכה

זה מרגיז.

את ההחלטות
שלי אני עשיתי ולמען האמת אני די מאושרת.

הלילה היה לי
חלום שאני זברת מירוצים ואני רצה לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה דרך איילון. עכשיו
אין לכם מושג כמה קשה לזברת מירוצים לרוץ
בשוליים של איילון.

בקניון עצמו פגשתי את אל בנדי קונה נעליים.

משם הלכתי
ללמוד ציור אצל איזה מתנחלת דתיה שהתנכלתי אליה בהפגנה. היא לימדה אותי לצייר
ציורים תמימים ומתוקים ואז בדרך לשם או חזרה פגשתי חברה טובה שלי שהיום נשואה
לערבי ומגדלת ילד קטן. (זה באמת). אז בחלום היא הופיעה בתור שוטרת נהגת שאחראית על
איסוף שוטרים. עליתי לרכב, בתוך הטנדר
היתה שוטרת פרחה. הגענו לעיר נעוריי שם פגשתי את הוריי והלכתי איתם למסעדה והפרחה
הצטרפה אלינו בביריות שחורות וחולצת תחרה. בשירותים בדרך היא החליפה לחצאית ורודה.
אני רציתי ללכת לאכול סושי. אבא שלי רצה למקום אחר.

אין לי מושג
מה אכלנו בסוף כי הם בטח המשיכו בלעדיי בזמן שהתעוררתי.

היום אני
הולכת לשיעור הטניס הראשון שלי.

מקווה שיהיה
פנאן במשחק הלבן.

פתאום הכל
נראה כל כך אחרת ואתה מבין שהמקום בו אתה עומד הוא לא כל כך רע.

לפחות אתה
יודע מה אתה רוצה מעצמך, ברמת המיקרו . שזה גם דבר גדול.

יצאתי היום
עם חברה שחזרה מהטיול בחול, איפה שאני הייתי לפני חצי שנה והבנתי שמצבי כל כך הרבה
יורת טוב עכשיו.

אנטי יחסית
מפוקסת וגם אומרים לי שרזיתי, שני דברים שעושים לי טוב.

תוסיפו גם
שופינג ואני בכלל באקסטזה.

יצאתי היום
עם החברה הלכנו לבלאומליך, לגולדן (לא בחירה שלי) ולבסוף לברקפס קלאב וכל הזמן
הזה, כשהיא היתה שיכורה היא היתה מבואסת הבנתי דבר אחד, כשאני אחרי כמה דרינקים
אני במצב רוח טוב וזה אומר משהו על מצבי בעולם כרגע. מבחינתי השתייה היא הקצנה של
מצב הרוח שלך.

המועדון התחילו
איתי כמה בחורים והבנתי שכל מה שאני צריכה זה להרגיש נחשקת.

הלכתנו לחתונה וזה לא היה מה שציפיתי. כלומר בעקבות האנרגיות של החינה שבוע שעבר, חשבתי שיהיה מדהים ומרגש כמו האירוע הקודם. לצערי, למרות גן הארועים המדהים האירוע לא היה מה שצפיתי בלשון המעטה. האוכל היה גרוע, בתחום האלכוהול היו בקושי שני בקבוקים והיינו לפחות חמישה אנשים שיכולים לחסל בקבוק בפחות משעה. התאכזבנו. אני נורא רציתי לרקוד לעשות לכלה שמח, אומרים שזו מצווה. אבל למרות שהייתי בראש טוב וכוונותיי היו טובות, הוא התעקש לשתות עוד ועוד כאילו שהוא לא יכול לרקוד כשהוא לא שיכור. התבאסתי נורא. אבל נתתי לזה לחלוף מעל ראשי ואחרי חצי שעה שנעלמתי בשולחן שלנו , הלכנו לרקוד, הוא אומנם ניסה כמה תנועות שנראו כמו ריקוד והיה נורא משעשע. רקדתי עם הכלה בשיר מזרחי וכל הגברים הזקנים ירדו לרצפה ומחאו כפיים. תהיתי אם הם הולכים לשלוף גם כמה שטרות, אבל החצי הפולני עשה את שלו והם היו רגועים משהו. אחר כך הלכנו, למרות שריקודי בטן זו מומחיות שלי מאז השיעורים במכון כושר אין דבר בעולם שאני שונאת יותר מאשר להידחף ובמיוחד לבלוט מעל כוכבי האירוע, כלומר הכלה. רקדתי לצדה כליווי ואז הלכנו. נסענו לברקפסט קלאב והגענו בשתיים עשרה וחצי, היה סגור הלכנו לאברקסס והיתה שם הופעה לא רעה בכלל. כשהיא נגמרה הלכנו לננוצ'קה היה שם כל כך משעשע על הבר היתה רקדנית בטן ולצדה עלה בחור מגודל ושיכור שעלה על הבר שנראה לי כמו בחור יוגסלבי גדול סטייל קוסטוריצה, הוא זרק קרח על האנשים בחינניות משהו. החלטתי להישאר קצת. אפילו שיכנעתי את בן זוגי שיקנה לי משקה כי לא היה לי ארנק,למרות אי שביעות רצונו.

משם הלכתי יחפה, פשוט קניתי נעליים ביום האירוע ובגלל שלבשתי אותן בפעם הראשונה הן כאבו לי כמו מדור גיהינום אחד לפחות, לאחר שהגענו חצי יחפים ומרוצים לברקפסט התחיל הכיף הגדול. כבר שכחתי, כלומר היות ואני חיה עם בן זוג, שבקרב חלק מאוכלוסית הגברים אני סוג של פצצת מין והיה כל כך נעים להרגיש את זה. לפלרטט ולרקוד. לרקוד., עכשיו לרקוד זה משהו שאני יודעת ואם אני מבושמת קלות ואין לי מחסומי בושה אני רוקדת מינימום כמו חשפנית שחזרה למוטב או שעלי לאמר חשפנית שמועדת לפורענות. התחלתי לרקוד ולהרגיש את מבטיהם של הגברים ננעצים בי, זו היתה הרגשה טובה, להרגיש נחשקת. איזה בחור כזה עם בריף קייס שנראה כמו דיסקים התחיל לדבר איתי, או שהוא די ג'יי או שהוא משהו אחר בכל מקרה טיפוס מיוחד. החבר הלך להביא בירה אז דיברנו קצת כשהתברר שהוא משורר ואני משוררת התחלנו להחליף שורות חרוזים, יותר נכון לאמר אני חרזתי והא נתן משהו מופשט שדומה להייקו שהלך משהו כמו. את נכנסת לשירותים ואני נשאר בחוץ. הוא אמר את זה איך שהחבר חזר עם הבירה ואז נעלם בדלת היציאה. כמה פואטי.

. הצטופפנו בדרך לשירותים וזוג אחד דחף עד כדי מעידה. הסתכלתי עליה והיא התנצלה ואמרה שהם הולכים יחד לשירותים וזה דחוף אמרתי לה שגם אנחנו הולכים לשירותים למטרות שלא קשורות בהשתנה. היא נתנה לי אז זכות קדימה וזרקתי לה "אם את רוצה אפשר פשוט להיכנס יחד". "רק איתך אני מוכנה", היא אמרה ואני חשבתי שאני זקוקה למכשיר שמיעה. שפשפתי את אוזני ומיד שאלתי את החבר אם אכפת לו אם אני והיא נכנס לבד הוא אמר לי שלא נכנסו שתינו לבד. היה לה עור לבן חלק ושיער שחור משחור, היא היתה מדהימה היא השתינה ממש מולי אחרי שחירמנתי אותה, מתתי לעשות בה המון מעשים מגונים שלא התאפשרו שם ואמרתי לה את זה. יצאנו מהשירותים והיא נתנה לי את המספר שלה. סיפרתי לחבר והוא שאל מתי היא באה לאורגיה מה שהוא לא יודע זה שאני מתכננת עליה זמן איכותי לבד. הבעיה היא שהמספר אצלו.

אחרי זה החבר הציע שנעשה את זה בשירותים, אומנם זה די אידיוטי להזדיין עם החבר בשירותים אבל היינו באמת שיכורים וחרמנים. כדי לקצר את זמן ההמתנה בתור הצעתי לאחד שיתן לנו להיכנס לפניו ובתמורה אני אתן לו לשמוע את האורגזמות שלי מבעד לדלת.אני כזו שערורייתית כשאני שיכורה. הוא לא הסכים אבל השתין במהירות ואנחנו נכנסנו, רק שלא היה כל כך נוח שסיכמנו להמשיך בבית .

כשיצאנו המשיכו לפלרטוט איתי ולספק לי סיגריות ומשקאות מכל מקום. לפעמים זה כל כך כיף להיות אשה..

אולי לא כזה טוב כי כשרציתי ללכת הביתה, החבר, שכבר היה שיכור בשלב הזה רב איתי.

הוא קינא שלא צירפתי אותו לשירותים עם הבחורה. הוא סירב ללכת כשביקשתי למרות שאמרתי לו שאני רוצה ללכת הביתה ולסיים מה שהתחלנו בשירותים. משו כנראה לא בסדר אם כל כך הרבה גברים מתים להיכנס לי למכנסיים ואני מציעה לו להזדיין והוא לא רוצה.

את לא זו שהוציאה כאן 150 ₪ על שתייה, ואני לא מיציתי.

בסוף, כתנאי לעזיבה הוא הכריח אותי לגנוב כוס בירה. וגם ניסה להכריח אותי לסחוב אותה עד הבית למרות רגליי הכואבות וסחרחרותי הנוראית.

מה שהתחלנו בישורתים כמובן שלא סיימנו בבית כי הוא היה שיכור מדי .

אני שונאת ללכת לישון שיכורה אז הכנתי לי משהו לאכול והתיישבתי מול המחשב.

דיברתי עם מכר שלי בmsn ואני לא יודעת, אולי זה השיכרון או חוסר הסיפוק שלי, ניהלנו שיחה די לוהטת כל הלילה שהסתיימה בשיחת טלפון בבוקר.

אין לי מושג לאן זה הולך, אנ

כואבת לי הבטן. הוא הציע לי שנלך למסיבת חילופי זוגות. רק כדי לבדוק כמובן. אני מאוהבת במישהו וירטואלי. כל החברים הטובים שלי לא דוברים עברית. נראה לי שהשמנתי. חבר שלי אומר לי שהשמנתי. אני מבטיחה לעצמי הבטחות ולא מקיימת. מה עוד חדש. אחי גר בניו יורק ואני כל כך מתגעגעת אליו. הכלבה של חברה שלי אכלה לי את משקפי השמש ששילמתי עבורם בעשרה תשלומים של מאה ש"ח. אני חרמנית. חזרתי לעשן. אני חייבת להפחית את כמויות הבירה. ובאופן כללי המצב רוח די טוב.