שם שנון לבלוג

אוי ואבוי
זרקו עלי מקל.

נורא קשה לי
למצוא משהו שאף אחד לא יודע עלי כי אני פטפטנית ופתוחה מעל ומעבר להגיון הבריא.

אני רוצה
לשחק לפי הכללים ולגלות משהו שבאמת אף אחד לא יודע.

1. בגיל 14-15 בערך בכתה ט,. הלכתי עם חברה
   רוסיה שלי למועדון רוסי. היה לה חבר בצבא שלא סבל אותי. אני והחברה רקדנו
   למטה בזמן שהוא מהקומה למעלה השקיף עלינו וסיפר לחברו, אתה רואה את זאתי. זאת
   עם השמלה האדומה והאודם האדום (כן, החלטתי שאם כבר מועדון רוסי, מראה הזונה
   הרוסיה ילך), אז זאתי מוצצת.

אחרי כמה דקות ניגש אלי בחור והתחיל לרקוד אותי, הוא
מצא חן בעיני ואחרי כמה שירים יצאנו החוצה. זה היה ביפו העתיקה והתנשקנו על הגשר .

לאמר עלי שאני מוצצת היה קצת מופרך בהתחשב בעובדה
שצרפתית ומזמוזים מעל החזיה היה הכי רחוק שהגעתי אליו.

לימים הבחור ההוא הפך להיות החבר הראשון שלי, זה שהתחיל
איתי כי אמרו לו שאני מוצצת.

כעבור שנה ההבטחה מומשה.

1. זה לא סוד שביסודי הייתי הילדה הכי לא
   מקובלת. זאת שהרביצו לה באופן קבוע .

מה שאף אחד לא יודע זה איך נמנעתי מלהיכנס לבית חולים
מהכאות חברי לכתה.

בהפסקתי צהריים אחד אחרי שהרגזתי מישהו כי העזתי להחזיר
לו קללה הוא ניגש אלי מלווה בכמה מחבריו, כן בערך כמו במאפיה.

באותה שניה קינחתי את אפי, הרמתי את ראשי כדי לראות את
שלושת המאפיונרים מתקרבים אלי בצעדים נמרצים. הבטתי לצדדים, לא היה לאן לברוח,
בידי היתה מונחת ממחטה מגואלת בנוזל ירקרק. החלטתי שזה יהיה הנשק שלי. בצעד חסר
תקדים הרמתי את הממחטה המגעילה ונפנפתי בה כמאיימת. גוון פניהם הפך מזועם לאדום
לירקרק בעוד הם סבו על עקבותיהם ואני רודפת אחירהם עם הממחטה כמנצחת.

מיום זה והלאה כינויי הפך ל"נזלת". אפילו
המציאו עלי שירים אבל לא לא היה אכפת. אני- ניצחתי בקרב.

1. בחיים שלי הלכתי מכות, על אמת, ארבע פעמים.
   פעם אחת בכתה ח' ערסית הרביצה לי כי מישהו הפליל אותי שהלשנתי עליה. הפעם
   השניה היתה באותה שנה כשניסיתי להגן על חברה שלי ממכות. הערסית וחברותיה שוב
   הרביצו לי. אותה פעם פניתי למשטרה. לא נפתח תיק.

הפעם השלישית היתה בכתה טי כשנשורת מהחבורה הנ"ל,
כלומר שתי בנות שהצליחו לעלות כתה מתוך העשר ניסו להרביץ לי, אני כבר לא הייתי
קטנה רזה ושברירית כמו קודם. והחזרתי- חזק. זה היה במחששה וגם כיביתי על אחת מהן
סיגריה. אחר כך למנהלת נודע ואני הגעתי לשימוע לבושה כמו ילדה טובה והפרחות, טוב,
הן תמיד נראות פרחות. הן נאלצו להתנצל
בפומבי.

הפעם הרביעית, כעבור שנה, לא היתה ממש תגרה אלא פשוט
דאבל דייט שנגמר ברע. חברה שלי יצאה עם מישהו והוא הביא חבר שלו. יצאנו כולנו לפאב
, אחרי כמה משקאות הוא איים חצי בצחוק שיביא לי סטירה, אני לא ממש זוכרת
למה. "תביא, אם אתה גבר" אמרתי לו (על מה לעזאזל חשבתי, אה כן שגברים לא
מרביצים לנשים). "נו, אם יש לך ביצים תביא, אני מחכה" למרבה הפתעתי הוא
הביא וחזק.
בדיוק שבוע לפני זה אחי לימד אותי איך נותנים איגרוף.
אז יישמתי את זה עליו.
הוא הסתובב שבוע עם פנס בעין.

עכשיו אני זורקת מקל בתקווה לא להוציא לאף אחד עין: אור ומעיין הסוציאליסטים (קיבוצניקים) ונועה הפיוטית.

חברה טובה שלי מזה כמה שנים עברה לא מזמן לת"א .. בגיל 24 היא עברה עם חבר שלה לדירה חמודה לא רחוק ממני. הוא זמרת והיא מפיק מוזיקלי, בחדר הממ"ד שלהם הם בנו אולפן מהחלומות בו הם מחברים, מחלינים ומקליטים מוזיקה. מיותר לאמר ששניהם מאד מוכשרים. כל אחד בתחומו שלו.

בארבע השנים האחרונות חברתי, נקרא לה א' עבדה כסיעת גננת ברשת המת"נסים. עובדה לא מתגמלת בלשון המעטה. לטפל בזאטוטים זו עבודה מעייפת, במיוחד כשמשלמים לך בקושי מעל מינימום ומלינים לך שכר בעקבות גרעונות בעירייה.

אחרי ארבע שנים של זבי חוטם היא אמרה שלא עוד ויחד עם המעבר שלה לתל אביב החליטה שהיא רוצה להחליף תחום עבודה. לפחות עד שתפרוץ לשוק המוזיקה הישראלי כמובן…

בזכות היותה אמנית איפור היא קיבלה עבודה כמוכרת קוסמטיקה באחת מהרשתות במרחק שעה נסיעה מביתה. לאחר כמה חודשים פיטרו אותה ללא כל סיבה נראית לעין. היא החליטה לחפש תחום אחר.

היא מובטלת מעל לחודשיים. נכון, תגידו שלבחורה צעירה בת"א לא חסרות עבודות. מוכרת בקניון, מלצרית, ברמנית קופאית.. מה לא.

עבודות לא מקצועיות לא חסרות פה. יש רק בעיה אחת- א' שמנה.

א' חרשה את כל רחובות העיר בחיפוש אחרי כל משרה שרק תעזור לה לכסות את שכר הדירה שלה וגורנישט.

כן, היא קיבלה כמה הצעות כמו להיות מוכרת בבזאר בתחנה המרכזית בת"א ולהיות אופר למשפחה עשירה שמוכנה לשלם לה את הסכום הנדיב של 15 ₪ לשעה עבור החלפת חיתולים בישול וניקיון. משום מה היא החליטה לוותר עליהן.

אף חנות בגדים סוג ז' שמכבדת את עצמה או בית קפה שחושב את עצמו לא מוכן להעסיק בחורה שמנה.

א' היא בחורה נאה ומזכרונותי הלא רחוקים של ימי הרווקות שלנו אני זוכרת אותה כבחורה די מבוקשת. יש לא מעט גברים שאוהבים נשים מלאות שופעות ובעלות חמוקיים נדיבים.

א' לא יכולה לקבל משרה נחשקת כקופאית בסופר מרקט עירוני בגלל שמאיישות אותו בחורות דקיקות שכנראה יהיו יותר נעימות לעין בזמן שהן מעבירות את הגבינה הלבנה מעל לברקוד.

לא' יש עוד בעיה קטנה. אינטילגנטית ככל שתהיה אין לה תעודת בגרות והנסיבות הן שלא באשמתה אבל לא ניכנס לזה עכשיו. לאף אחד אין כח לשמוע סיפורים טראגיים.

שתשלים אתם אומרים? ובכן כדי להשלים בגרויות צריך כסף ולמי שאין הורים עשירים עבודה מסתמנת כפתרון היחיד.

מסתבר שגם כדי להיות מוקדנית בשירות לקוחות או טלמרקטינג נדרשת בגרות מלאה.

כן, עלי לציין שכל נותן שירות טלפוני שנתקלתי בו היה אינטילגנטי להפליא. מעולם לא התחשק לי להטיח את השפופרת בפניו האנונימיות של מוקדן שירות בכבלים/ סלולר/ אינטרנט.

אבל בשניה שנזכרתי שאין סיכוי שהוא כזה אטום ומטומטם כי הרי יש לו תעודת בגרות, נרגעתי והבנתי שהוא בטח מבין יותר טוב ממני.

אז ככה בחורה אינטילגנטית יצירתית בעלת גישה לאנשים לא יכולה להתקדם מעבר לעשירי לחודש. היא שמנה.

אה, שתעשה דיאטה?

איך היא לא חשבה על זה קודם.

פרחים ורודים
מתפרצים לתוך חלל המחשבות שלי. לפעמים אין סיבה נראית לעין למה מראה או דימוי
מסוים מתפרץ למחשבות שלך, לפעמים אלו פרחים או סוג של סצינה מתוך ארגז הזכרונות המאובק אליו לא ניגשת מזה
זמן רב.

אצלי הופיעו
מסיבה כלשהי פרחים ורודים, דומים לסחלבים.

הימים שלי
מקוטעים בזמן האחרון וקשה לי לקום, קשה לי לחשוב, קשה להתרגש אבל קל כל כך להרגיש.
כל מצב רוח רע או טוב של אדם שיושב בחברתי משפיע עלי… כל הלך רוח, כל מבט עקום
ששולחים לעברי מכניס אותי לתהיות קיומיות איומות.

אני תלויה
במן סוג של חלל ביניים. כאן אבל לא כאן. שם אבל לא בעצם פה.

מקוונת אבל
לא מכוונת.

והכיוון שלי
לכאורה ברור.

יש אנשים
שאני רוצה לדבר איתם ולא מוצאת דרך. יש אנשים שאני לא רוצה לדבר איתם ומנתקת קשר.

עד שמגיע זמן
בו בא לי לדבר איתם שוב ואני לא מוצאת את השביל חזרה.

ישבתי היום
בשני בתי קפה הומים ואני באמת לא יכולה להבין את התרבות הזו.

לשבת עם
הפנים לרחוב, לאכול ולשתות משהו. לשוחח עם חברים.

מבחינתי לשבת
על ספסל ברוטשילד עם בקבוק בירה נראה הרבה יותר הגיוני מלשלם על קפה.

במיוחד מאז
שיש לי מכונת אספרסו בבית.

אני מוכנה
לשבת בבר שכונתי ולשתות בירה כל היום זה בכלל לא מפריע לי. תדמית הבוקובסקי הולמת
אותי מאד, לפחות לדעתי.

אני נורא
רוצה שדרה מתחת
לבית, אליה אוכל לרדת ולקרוא ספר. לקרוא
ספר בשדרה או בים הרבה יותר קוסם לי מלקרוא ספר במיטה.

או במרפסת.
או בסלון.

מתחשק לי
לטייל ברחובות בלילה ומשעמם אותי לטייל ברחובות בלילה. אני צריכה חברה מאד הזויה
בשביל זה.

פעם טיילתי
עם מסטול שיכור ברחובות סן פרנסיסקו לפנות בוקר. חיפשנו סיגריות. לא מצאנו. מצאנו
בירה באיזה בר עם לקוח אחד שלא הסכים שאני אשנורר ממנו. מצאנו סיגריות במרחק עשר
רחובות וחזרנו לשתות גינס.

אלו היו
לילות.

היום יקר מדי
אפילו להשתכר. צורך בסיסי. צריכים להיות אלכוהול זול יותר וספרים זולים יותר
וספסלים רחבים יותר. ושדרות ירוקות יותר. ובנינים גבוהים יותר. או פחות. תלוי
באזור.

אולי אני סתם
נתלית באילנות גבוהים. ורוצה דווקא דברים שאין.

בסך הכל אפשר
להסתפק במה שיש. יש לא מעט. בפרופורציות הנכונות.

זכרונות מגיל
16 נראים הרבה יותר מתוקים ממה שהם היום. מעניין אם כך אסתכל על חיי בעוד חמש שנים
מעכשיו. במסננת נוסטלגיה עם אבק פיות.

אולי אז הכל
יראה יותר במקום.

עליסה בארץ
הפלאות נראית יותר כפילוסופיה קיומית. או שאנחנו גדולים מדי לחלל סביבנו או קטנים
מדי ותמיד רודפים אחרי מלכה חתול או שפן. ואף פעם אין לנו מספיק זמן.

עוגיית
זנגביל. זה מה שעולה לי לראש עכשיו. אני מאד אוהבת את המילה הזו- זנגביל-. כמעט
כמו שאני אוהבת "לחם פומפרניקל:".

רציתי לכתוב על עוד לילה של בילויים ואלכוהול אבל נמאס לי. הרי בסיכומו של דבר הם אותו דבר , חוזרים על עצמם בוריאציה כזו או אחרת. אתמול בכלל לא רציתי לצאת. אבל סיימתי לעבוד ומכוח האינרציה….

שתיתי כמה שוטים של סטולי קריסטל שהשפיעו עלי מספיק כדי שארצה להישאר שם ולא לברוח הביתה.

החברה הטובה שלנו נדבקה אליי, לא שאני לא נהנית מזה וקצת ריקודים לסבו אירוטים לא הרגו אף אחד. אבל גם קצת ספייס לא. כדי להוסיף חומרה למכה, החברה שלה שבכלל לא אוהבת נשים החליטה שכשהיא מסתכלת עלינו "בא לה עליי בטירוף" וטרחה להידחף למן משולש נשים שנראה לי פשוט מוגזם. אפילו לברקפסט.

למען האמת רק רציתי ללכת לאכול פיצת פפרוני עם הרבה טבסקו ולישון.

השמנתי בשבועות האחרונים, לפחו חמישה ק"ג וזה הורס אותי. אני מנסה לחזור לשגרה של ארוחות מאוזנות ופעילות ספורטיבית.

חבר שלי אמר שאנשים אחרים שהיו אוכלים כמוני… היו כבר מזמן בהמות מגודלות. אז אולי יש לי מזל.

אבל אני באמת חזירה.

עברו עלי ימים קשים כאלה, שפשוט לא היו לי האנרגיות לקום מהמיטה וכל ההנאה שלי התמקדה סביב אוכל ותכנונים מה אוכל בהמשך, בלי קשר לרעב. היו רגעים שתפסתי את עצמי שוכבת במיטה בארבע אחר הצהריים וצועקת על עצמי בראש לקום ולעשות משהו, קמתי מהמיטה. הסתכלתי על המזרן ואמרתי, "מה הטעם בעצם?"

לא עשיתי הרבה דברים שאני בהחלט צריכה לעשות ואני לא רואה אפילו טעם לכעוס על עצמי, זה כאילו שהיייתי חולה למשך שבועיים.

לאט לאט אני חוזרת לעצמי. היום אנחנו לא יוצאים.. מזמינים כמה חברים ורואים סרט.

יש לי המון תקוות לשבועות הקרובים, רק שבאמת זה יהיה הסוף של זה.

שבוע הבא יש לי ראיון עבודה ביקב. משהו של יומיים בשבוע שנורא מעניין אותי. יותר בשביל ללמוד על יין בחינם מאשר העבודה עצמה.

לפעמים בא לי לחזור לעבודה משרדית במקום לברמן אבל אני יודעת שאחרי שבועיים במשרד אני אשתגע.

הרבה דברים קורים.

וכבר חשבתי על מה לכתוב.

אבל בעצם לא בא לי, בא לי להיות קצת פרטית ולהשאיר את העולם שלי לעצמי.

חוץ מזה שלהבטיח לעצמך הבטחות ולא לקיים זה דבר אחד, לראות על גבי הרשת, שחור על גבי לבן, הבטחות שלא קוימו זה דבר אחר.

לפני כמה
ימים ראיתי את הסדרה המבריקה, "30 יום" ביס פלוס. מבית היוצר של מורגן ספרלוק. זוכרים לפני כמה שנים הוא עשה ניסוי בו אכל
במשך 30 יום אך ורק מקדולנדס.(super
size me( הסרט אז עורר סערה רבה. היום הוא עושה את אותו דבר לאנשים אחרים,
מכניס אותם לסיטואציה ולאורח חיים שונה מאד ממה שהם מכירים לשלושים יום. בפרק
האחרון שראיתי (6) השתתפה אשה שהבת שלה שותה המון אלכוהול כחלק מתרבות הבילוי בקולג'. כדי להדגים לבתה
את ההשפעות הרעות של האלכוהול, היא שתתה כל יום לפחות ארבע משקאות במשך 30 יום..

הם דיברו על
ההשפעות של השתיה המרובה: חוסר האנרגיה,
השינה המרובה והדיכאון. ואני בכלל לא מתייחסת לכבד.

הבנתי שזה מה
שקרה לי בשבוע שעבר. אמנם יצאתי חמישה ימים בשבוע ומאד נהניתי מהערבים ההזויים. לא
כולל יום אחד בו שתיתי בעבודה. אבל לעומת הלילות במשך היום ישנתי כל היום
במזגן וטלויזיה בלי אנרגיה לעשות כלום.

אני שוקלת
לעשות עכשיו שבוע התנזרות מיציאות ואלכוהול, שלא לדבר על כמה כסף זה עולה לי.

החבר
הוירטואלי שלי איתו נפגשתי ובגללו כמעט נפרדתי מהחבר שלי ממש פגוע מניתוק הקשר שלי
איתו. מספר לי כמה שאני עושה טעות וכמה שהחבר שלי לא יכול לספק לי את מה שאני
צריכה

זה מרגיז.

את ההחלטות
שלי אני עשיתי ולמען האמת אני די מאושרת.

הלילה היה לי
חלום שאני זברת מירוצים ואני רצה לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה דרך איילון. עכשיו
אין לכם מושג כמה קשה לזברת מירוצים לרוץ
בשוליים של איילון.

בקניון עצמו פגשתי את אל בנדי קונה נעליים.

משם הלכתי
ללמוד ציור אצל איזה מתנחלת דתיה שהתנכלתי אליה בהפגנה. היא לימדה אותי לצייר
ציורים תמימים ומתוקים ואז בדרך לשם או חזרה פגשתי חברה טובה שלי שהיום נשואה
לערבי ומגדלת ילד קטן. (זה באמת). אז בחלום היא הופיעה בתור שוטרת נהגת שאחראית על
איסוף שוטרים. עליתי לרכב, בתוך הטנדר
היתה שוטרת פרחה. הגענו לעיר נעוריי שם פגשתי את הוריי והלכתי איתם למסעדה והפרחה
הצטרפה אלינו בביריות שחורות וחולצת תחרה. בשירותים בדרך היא החליפה לחצאית ורודה.
אני רציתי ללכת לאכול סושי. אבא שלי רצה למקום אחר.

אין לי מושג
מה אכלנו בסוף כי הם בטח המשיכו בלעדיי בזמן שהתעוררתי.

היום אני
הולכת לשיעור הטניס הראשון שלי.

מקווה שיהיה
פנאן במשחק הלבן.

בוקר, כלומר
אולי צהריים בשביל אנשים נורמליים, ואני שוב מתעוררת עייפה. אולי אני צריכה להפחית
בכמויות האלכוהול. קצת קשה בעבודה שכל מה שאתה עושה בה זה להתעסק איתו. אתמול אחרי
המשמרת הלכתי עם הבוס שלי לשבת בג'ואיס, אולי המקום הכי סליזי עלי אדמות ישראל.
הוא פשוט במקרה חבר של ג'ואי הבעלים, אז היה נחמד. הייתי על קיבה ריקה וכל הזמן
מילאו לי את כוס הבירה. בסוף עשיתי מעשה שאני לא נוהגת לעשות, השארתי כוס כמעט
מלאה והלכתי. נורא מצחיק המקום הזה על ההתנהגות המצועצעת של הברמנים ובגישתו של "כל
עלוב חיים- מלך”. אומרים שמאז שהחזירים האלו ממשטרת ההגירה גירשו את כל העובדים
הזרים, המקום לא מה שהיה פעם.

טחנתי איזה
סנדביץ' רוסטביף בשדרה וראיתי שם את אחותה הגדולה של חברה שנעלמה לי לדרום אמריקה
וככל הנראה לא מדברת איתי.

יש איזה מן
קטע כזה של אנשים שעשו לך הרבה קטעים מסריחים ושמבחינה אוביקטיבית עדיף לך לשכוח
אותם אבל אתה פשוט אוהב אותם. היינו חברות טובת כל התיכון ולמרות כל המריבות שהיו
לנו… אני עדיין מתגעגעת אליה, אולי זה טיפשי מצדי.

אתמול חבר
טוב של אחי בא לבקר אותי בבר, זה היה נורא נחמד. שנינו נורא מתגעגעים אליו וזה
הזכיר לנו קצת את הבילויים המשותפים שלנו.

לפעמים כל כך
בא לי ללכת לשתות בירה עם אח שלי, הוא מבין אותי באופן גנטי.

עוד דקה אני
יוצאת לעבודה. היום אני לא אשתה בירה.

פתאום הכל
נראה כל כך אחרת ואתה מבין שהמקום בו אתה עומד הוא לא כל כך רע.

לפחות אתה
יודע מה אתה רוצה מעצמך, ברמת המיקרו . שזה גם דבר גדול.

יצאתי היום
עם חברה שחזרה מהטיול בחול, איפה שאני הייתי לפני חצי שנה והבנתי שמצבי כל כך הרבה
יורת טוב עכשיו.

אנטי יחסית
מפוקסת וגם אומרים לי שרזיתי, שני דברים שעושים לי טוב.

תוסיפו גם
שופינג ואני בכלל באקסטזה.

יצאתי היום
עם החברה הלכנו לבלאומליך, לגולדן (לא בחירה שלי) ולבסוף לברקפס קלאב וכל הזמן
הזה, כשהיא היתה שיכורה היא היתה מבואסת הבנתי דבר אחד, כשאני אחרי כמה דרינקים
אני במצב רוח טוב וזה אומר משהו על מצבי בעולם כרגע. מבחינתי השתייה היא הקצנה של
מצב הרוח שלך.

המועדון התחילו
איתי כמה בחורים והבנתי שכל מה שאני צריכה זה להרגיש נחשקת.

איך אני
יכולה לבחון באמת אם טוב לי או רע לי

אני חושבת
שהעיקר הוא השעמום.

התחלתי
בפרידה ולא סיימתי, אולי כי זו באמת היתה טעות ואולי כי פשוט לא הייתי מפסיק חזקה.

התהייה הזו
מפחידה אותי, מעולם לא ראיתי את עצמי כפחדנית.

אני מרגישה
שאני זקוקה לריגוש חדש, אבל אחרי שטעמו של הריגוש יעבור אילו תחושות יציפו אותי?
של סיפוק? של ריקנות?

ואולי צריך
לזנק ולבדוק בלי לחשוש, כל עוד זה אפשרי…

אני מרגישה
כאילו זה טוב ורע באותו זמן…

מה אני בכלל
רוצה?

מה אני בדיוק
מחפשת…

שנת הלימודים
מתקרבת ובאה והלימודים שלי באוניברסיטה נראים יותר ויותר מציאותיים.

כולם מסבירים
לי שאני אהיה בשוק. אז בטח שאני אהיה בשוק, אני איהה בשוק מזה שכולם בשוק וכולם
מצפים שאני אהיה בשוק.

ולעבוד קשה?
אף פעם לא היה הקטע שלי, מבחינה אקדמית.

מי יועד אולי
אני אגלה שיש לי קטעים חדשים…

אני מקווה שכן,
משהו כאן בבית הזה גורם לי לנמק ואולי זו לא הבית אולי זו אני…

ומצב הדברים
הקיים, אני מרגישה קצת כמו גיבורה שאמרה שהיא הולכת להסתער וחזרה כשחרבה אפילו לא
יצאה מן הנדן.

וברור שזה שטויות, אבל בכל זאת אחרי ששכנעתי את
עצמי ואת הקרובים לי שזה מה שצריך לעשות. אני עכשיו חוזרת עם זנב בין הרגליים
ובשורה התחתונה מה שחשוב זה האושר שלי והבחירות שאני עושה.

בסך הכל אני
זו שמתמודדת עם התוצאות.

תפסיקי
להתלונן ותעשי משהו.

הרי בסוף
תהפכי לסוג של דגנרט

ואת לא
באמת רוצה לדעת מה זה אומר

ואם טוב
לך עם רחמים עצמיים

אשריך.

הרי את לא
מצפה שאני אסבול

את זה?

לא?

הרי אם
אנשוך אותך בצוואר

ואטלטל
אותך הנה והנה

את רק
תצחקי ותאמרי,

לי:
להפסיק לשחק עם הטרף

את תטרפי
לרגע

השיגעון
יבצבץ

מבעד
לעינייך

לא תתני
לו להתפרץ

ותביטי על
האדמה

במבט
מושפל

, אומלל

תנעצי בי
שיני הפרא שלך

אולי
תרגישי טוב יותר

לרגע.